שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
הקדמה
הקדמה מבן המחבר
בעזה"י
תלי"ת אשר זכיתי לסדר מתשו' אאמ"ו הגאון אמיתי מופה"ד זצלה"ה חיבור על אה"ע ועבור כי תוך אוצר הכתבי' אשר חבלים נפלו לי בנעימים חד"ת הנשארי' מכ"ק מר אבא הגאון ז"ל נמצא אצלי יותר מסודר על אה"ע לזאת נתתי לחלק זה משפט הקדימה והשי"ת יזכיני שאוציא לאור על כל חלקי הש"ע. ולאשר כי ראוי להקדים במילי דאגדה אמרתי להביא איזה דברים מאבי אבי הגאון הצדיק מו"ה א"י יעקב ז"ל שהי' האבד"ק פיעטרקוב מה שמצאתי בכתי"ק לפרש דברי המדרש הי' מביט בתורה וברא את העולם ואינו מובן וכי ס"ד שקב"ה הי' צריך להביט בתורה היאך לברוא את העולם לא יעלה זאת על הדעת כלל דהוא מקור כל התורה והחכמה והוא ודעתו אחד. ונראה דהנה במדרש לא לרעתכם נתתי לכם את התורה כי אם לטובתכם שהרי מה"ש נתאוו לה וג"כ אינו מובן מה ס"ד שלרעתכם ניתן התורה. וי"ל דהנה ישמעאל לא רצה לקבל משום דכתיב לא תנאף ועשו לא רצה לקבל דכתיב לא תרצח חזינן מצד פחיתות מדותם ותכונת נפשותם הרעות לא קבלו התורה והנה המלאכים שלא קבלו התורה מבואר במס' שבת פר"ע שמרע"ה השיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם הרי מחמת זכות ובהירות מהותם בלתי יצה"ר אינם נאותים לקבל את התורה. אך איש ישראלי הממוצע בין מלאכים לאו"ה להם יאות לקבל את התורה. ועי' ברמב"ם בשמונה פרקי' שמסכים שכל אדם צריך לאחוז בדרך ממוצע לא להיות כילי ביותר ולא להיות נדיב ביותר לא מסגף ולא זולל ומזה שנתן התורה לישראל מפני שהם ממוצע בין מלאכים לאו"ה ראי' לדבריו שדרך יותר נכון ומובחר דרך הממוצע. ובזה יש לפרש בפ' ברכה והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך פרש"י לשון תוך מתמצעין תחת צילך. היינו כי אמר ד' מסיני בא וזרח משעיר למו שפרש"י שאו"ה לא רצו בקבלת התורה וזהו מרוב עובי ועכירת דעתם, ואתא מרבבות קודש היינו שלמלאכי' אף שנתאוו לה לא ניתן להם מפאת אורם רב וזכות דעתם. והם תוכו לרגליך פרש"י לשון תוך שישראל הם ממוצע בין מלאכים לאו"ה להכי ישא מדברותיך ניתן להם התורה ובא ללמדם שיבחרו תמיד בדרך ממוצע והבן. וזהו הברכה אשר בירך משה. איש אלקי' את בנ"י שיהי' כדמות מלאכי' מעורב עם בני ישראל. והנה הרואה אשר עדת ישראל נבדלו מכל אומות בקבלת התורה יש מקום לטעות ח"ו שבלתי שלימי' בנ"י במדות וצריכי' באזהרות יתירות יותר מאו"ה אמר לא לרעתכם ח"ו כ"א לטובתכם מצד טוב מעלתכם וראי' שמה"ש נתאוו לה שהם א"צ לאזהרות האלה. והנה יש מקום כי כפי טבע האדם הנברא ניתן התורה להישיר דרכו לבל יחמוד ויתאוה ובאמת אינו כן דגם המלאכי' בתורת ד' שעשועי' וכל פקודי' וכל תיבותי' מורה על עניני רוחני וכולה אורייתא שמותיו של קב"ה. וסוד ד' אל יראיו ופשוטו מורה על אזהרת ממאכלות אסורות ודומיהם ואינו יוצא מפשוטו. לכך ברא את אדם עם חיך ולשון כלי אכילה ושישמור פיו. וזהו פי' שהי' מביט בתורה וברא את עולם כלומר לא לפי עניני האדם נתן התורה כי התורה היתה קדומה בזמן אלא לפי התורה ברא העולם. ונכון:
במדרש בשעה שאמר הקב"ה נעשה אדם נעשו מלאכי שרת כתות כתות כו' מהם אמרו יברא כו' חסד אמר יברא שכולם גומלי חסדי' אמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרי' בשעה שהיו מדיינים אלו עם אלו עשה את האדם אמר הקב"ה להם למה אתם מדיינים כבר נעשה אדם ותמוה מאד דכבר אמרו חכז"ל דהי' המלכה להורות שגדול ימלך בקטן ומה הועיל המלכה אם לא יעשה וישמע לו. גם מה התועלת בשעה שהיו מדיינים. אך י"ל דפרשתי הפסוק ויכל וכו' וישבות ביום השביעי ויברך וגו' את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת כו' אשר ברא וגו' ויש בו כמה כפלי' במלות שונות ויתכן לפי מה שכתב הרמב"ן דתיבת ברא מורה על יש מאין והנה בראותינו איש אומן יגמור מלאכתו וישב בטל אינו מוכרח כי היום מקודש בעיניו דאולי גמר מעשהו ואין לו עוד החמרי' הנצרכי' למלאכתו להחל עשות כלי, מחדש משא"כ הבורא ית"ש שברא יש מאין זה החומר אין לא יתעב ולא יכלה לעולם ואם הוא ישבות ממלאכתו ע"כ דהיום, קדוש וחביב בעיניו וזה פי' ויכל וגו' וישבות וגו' ויקדש אותו כי בו שבת וגו' אשר ברא פי' יש מאין וכששבת לברוא ע"כ מורה על קדושת היום וזה פי' לעשות פרש"י מה שהי' ראוי לעשות ביום השביעי כלומר דאף ביום השביעי נמצא זה החומר והנה חזינן דכל מה שנברא יש מאין יותר חזק ושלם ממה שברא יש מיש דהרכבה נכרת בו יותר וכל מורכב עתיד להתפרד מהרכבתו בא וראה מעלות השכלים הנבדלים על האדם וכל הנבראי' השפלים והנה באדם נמצאים שתים מתאימות הגוי' עם הנפש הנפש תכסוף לענינים העליונים ולפקודים הישרים משמחי לב והגף יכסוף תמיד לעניני העוה"ז ועפי"ז פרשתי מאמר ד' בנאה נסתכלתי בשני עקיביו של אדם ודומים לשני גלגלי חמה דנודע כי יש תנועות הפכיות דהחמה סובבת בגלגלה ממזרח למערב והגלגל סביבותיו ממערב למזרח נלאו כל המשכילים להבין טעם בדבר והנה מהלכתו של אדם ג"כ ע"ד הזה הנפש תקועה בגוף הנפש נכספה להטות מדרך העוה"ז ושואפת אל עניני עוה"ב והגוף הפכם ע"כ אמר נסתכלתי בשני עקיביו של אדם כלומר בשני עניני הלוכו ודומה לשני גלגלי חמה וישוה עמהם בתניעות הפכיות ובזה יתפרש המדרש הנ"ל דבלי ספק כאשר נמלך היוצר במשרתיו הקדושים על אופני עשיית, דאדם הראה להם מה טיבו והנה בראותם מדותיו הטובות וגמילות חסדיו וראו הכוסף החזק לענינים הרוחנים העליונים ע"כ הבינו כי בוודאי כח רוחני הוא כשכלים הנבדלים ע"כ חסד אמר יברא פי' יש מאין אשר הוא ע"צ היותר שלם ובראותם כחשי' וכזבי' אשר הוא מפאת מזגו הבלתי שוה ע"כ נולדו בו שינויים ע"כ אמר אמת אל יברא כלומר שאיננו ראוי לבריאת יש מאין אשר ע"ז מורה תיבת ברא וראוי להיות נוצר יש מיש כי כולו מלא שקרים והיוצר כל הבין כי צדקו יחדיו ע"כ בשעה שהיו מדיינים עשה את האדם מגוף ונפש ועצת שניהם כאחד טובים ע"כ אמר למה אתם מדיינים כבר נעשה אדם כדברי שניכם והבן:
כי ששת ימים עשה וכו' את השמים וכו' ופי' הרמב"ן ז"ל דחסר הבית כאילו כתב בששת ימים ונ"ל לפרש דבמדרש איתא אף סדר הזמנים נבראו דטרם הבריאה לא הי' סדר הזמנים והי' זמן בלתי משוער ע"כ אמר כי ששת ימים עשה וכו' את השמים וגו' כלומר דעם השמים נבראו סדר הזמנים אלו דברי אא"ז הגאון הנ"ל ופח"ח. ואזכור דבר נפלא אשר שמעתי מאאמו"ר הגאון אמיתי מוהרד"ד זצלה"ה לפרש דברי מ"ר פ' וילך קרא את יהושע אמר לפניו רבש"ע יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי אמר הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע כו' ואמר לו מה אמר לך הדבור אמר לו יהושע כשהי' הדבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך אותה שעה צעק משה כו' ופי' המת"כ בלשון תמי' כשם שאני לא ידעתי כן לא צריך לך לידע ויפלא שישיב כן וכ' שזו התשובה הי' עפ"י דיבור. ואמר אאמ"ו הגאון ז"ל לפרש כפשוטו דאיתא בסנהדרין פ"ט: תני תנא קמי' דר"ח הכובש את נבואתו לוקה אמר אביי חברי' נביאי מנא ידעי אמר אביי דכתיב כי לא יעשה ד' דבר כי אם גלה סודו ופריך בגמ' ודילמא הדרי בי' ומשני אודיע הוי מודיע לכולהו נביאי ע"ש חזינן שנבואת ה' הי' נאמר לכל נביאי' אלא שלא היו רשאין לומר רק מי שהשיג רשות להגיד אבל כולם יודעי'. ולפי"ז י"ל דיהושע השיבו בניחותא אתמול הייתי יודע באמת מה שנגלה לך כי גלה סודו לכל נביאיו וא"כ מה לך לשאול ממני מה שגלוי לך ג"כ וע"כ כי ה' הסתיר עתה ממך ואין לי רשות לגלות לך מה שקב"ה מסתיר ממך ואין בי אשמה. וכששמע משה כן כי הקב"ה מסתיר סודו ממנו באותה שעה צעק וכו' ואתי' דברי מ"ר כהוגן ונכון מאד ופח"ח. ולע"ד נראה לפרש מ"ר הנ"ל שהביט בתורה הכונה שע"י תורה ינצח אדם ליצה"ר ובראתי יצה"ר בראתי תבלין עב"ב דף מ"ז וברא עולם. ומה שהשיב מרע"ה כלום יצה"ר יש ביניכם לבטל מהם טענת בר מצרא דמבואר בחו"מ סי' קע"ה סעיף מ"ח וזהו שיטת תוס' ב"ב דאם הלוקח לית ליה ארעא ודחיקא לי' שעתא והמצרן א"צ לה רק להרווחה בעלמא די"א דלית בי' משום דינא דבר מצרא וזהו כלום יצה"ר ורק צריכי' להרווחה בעלמא אבל ישראל שיצה"ר להם ודחיקא להו שעתא וצריכי' התבלין התורה וכה"ג לית בי' משום דינא דב"מ. ומה שבעת בריאת עולם שאל ונמלך במלאכים ועד שמדיינים ברא את אדם י"ל דמבואר בספרי מקובלי' והביאם הגר"י ז"ל בספריו דאותם מלאכי' שאמרו אל יברא הם היצה"ר וכת דילי' שרודפי' ומסיתי' את אדם שיחטא ח"ו כדי להראות שהיו צדקו בדבריהם אל יברא. ממילא מובן כי המלאכים שאמרו יברא המה מסייעי' לאדם לעבודת הש"י והם היצ"ט ומלאכי רחמים ורצון הש"י הי' שיהי' שני יצרים יצ"ט ויצה"ר ולאדם יהי' הבחירה להכי בשעה שמדיינים עשה את אדם כדי שיהי' תמיד שני כתות מיימיני' ומשמאילי' יצ"ט ויצה"ר ולאדם יהי' הבחירה. והתורה מלמדנו לבחור בחיים ומאור שבה מחזיר למוטב והש"י יזכינו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות. ואפריון נמטי לבני החריפי' ובקיאים שי' שהשתדלו ויגעו א"ע לציין המראה מקומות בש"ס ופוסקים ולעשות מפתחות כהוגן. והש"י יזכינו לראות בנים וב"ב עוסקי' בתורה ובמצות לשמה:
דברי הק' צא"י יעקב מייזלש אבד"ק לאסק בן הגאון המחבר תשו' הרד"ד זצל"ה