שות האדמור הזקן· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
סימן י
הנה לפי הנשמע בעיקר קפידת הרב בגזירתו היתה על קבלת רשות ממנו דוקא. הנה באמת אין זה כדאי לאסור אסור כי אין לזה מקור בפוסקים כלל ואדרבא נהפוך הוא מבואר בט"ז (סי' א' סק"ד) שלא הקפיד אלא על השוחטים שאינן חכמים בלא"ה דהיינו שלא הגיעו להוראה ומדקדוק לשון רמ"א שם חכם ומומחה בה' שחיטה משמע דסגי במומחה [וחכם] בה"ש לחוד דאל"כ הל"ל חכם לחוד וכ"מ בהדיא בד"מ שם וכ"מ בהדיא ביש"ש ובש"ך ס"ק כ"ח רגילים אף בעלי הוראה כו' מכלל דגם באין בעלי הוראה סגי לגדול בן י"ח שנה עכ"פ וכ"מ ג"כ במהרא"י (ס' קע"ז) וע"כ צ"ל שלא נתפשטה בימיהם תקנת רגמ"ה שבסוף תשובת מהר"מ שהביא בת"ש אם לא נסהו הרב כמו שיש הרבה תקנות שם שלא נתפשטו במדינות אלו כמו המעשר וכיוצא בו ע"ש בסוף ת' מהר"מ ובלאה"נ צ"ל כן מדלא מצא הרמ"א בד"מ סמך למנהגנו ליטול קבלה כ"א ע"פ דרך הרמב"ם דוקא ולא הביא תקנת רגמ"ה וכן כל האחרונים לא הביאוהו. והנה מאחר שמן הדין אין על הרב לגזור היה השוחט יכול לומר אדרבה כדין המנדה למי שאינו חייב נידוי ואם לא אמר אדרבה אין בזו קבלה על האיסור רק קבלה לשמוע לו למנוע מלשחוט למען השלום ולא קבלה באיסור כלל מאחר שלא ענה אונן בפי' או לשון אחר מפורש דוקא שמקבל ע"ע באיסור בפי' וגם אם היה מקבל בפי' לאסור עליו דברים המותרים וגם אם היה מקבל בפי' ע"ד הרב מאחר שלא קבל טובה ממנו יכולים ג' הדיוטות להתיר בלי רשות ולהיות כ"ז פשוט בפוסקים ובש"ע לא ידעתי תחילה על מה נפל הספק ומחלוקת שם ונדמה לי כי העיקר הוא על סכינים הלטושים וזו מחלוקת ישינה וקשה לי להכניס ראשי בזה להכריע במכתב כ"א מפה לאוזן שומעת השומע ישמע והחדל יחדל. ולהיותי בדרך בלא ספרים לא יכולתי להאריך יותר בשגם עדיין איני יורד לסוף דעת החולקים מה זה ועל מה זה ואם יודיעוני עלי לשלוח תשובתם בצדם איה"ש בבואי לביתי לשלום כ"ד או"נ שניאור זלמן:
וגם אם בנה יסודו על ס' תוי"ק יש לי להשיב תשובות הרבה אם יהי' מן ההכרח. וגם אם לא התירו ג' הדיוטות אין לאסור הבשר בדיעבד כמ"ש הפר"ח (שם סקל"ח) בשם הרא"ש דאינו אלא קנס ולא מדינא ולאחרים אין להחמיר וה"נ בנ"ד הבעלי בתים סמכו על השוחט וב' עדים המסייעין לו ואומרים קבל ע"ע החרם ולא האיסור בפירוש וגם גזירות הרב וב"ד ע"כ לא היתה לחלוטין עולמית רק עד שינסוהו אחר י"ט וכיון שאמר הרב בפה מלא ברבים שאינו רוצה ליתן קבלה בשום אופן בעולם על לטושים ממילא בטלה גזירתו מאחר שאין המניעה מהשוחט וגם אם לא בטלה אין לאסור בה"מ כמו בנ"ד כי הרב לא אמר חד"א כ"א השחיטה ולא פי' בהדיא שיהיה בשר הנשחט חד"א כמבואר בס' שמ"ח (סי' ב' סכ"ב) וגם בעיקר הדין יש לדון על גזירת הב"ד ממ"ש הרמב"ם בהלכות ממרים כאשר יפרש המוכ"ז נ"י כל הנ"ל השבתי לשואלי עפ"י רשות ורצון הרב שציוה לשאול ואמר בפה מלא שרוצה לבטל דעתו מפני דעתי כאשר הוגד אלי נאמנה. נאום שניאור זלמן הנ"ל: