שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רסג
כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה ישראל אברהם נ"י הרב דק' טיראספאל.
ע"ד איש צבא שנסע מסאראקיא לטיראספאל וניתן לו תעודה שיסע במסה"ב בלי תשלומין. ובעברו בתחנה ראזדעלני היה שם הרג רב ונהרג גם הוא ונקבר בטיראספאל. וכעבור שני חדשים באה אשתו והגידה סימניו. והוציאוהו מקברו להכיר הסימנים ונמצאו מכוונים. רק פניו נפצע בפצעים רבים כי נהרג בלי חמלה. ואלה הסימנים שהגידה. אזניו קטנות מאוד. שערותיו שחורות בהפלגה יתירה כשערות הצוענים, על ערפו יש גבשושות בולטת כאגוז גדול. על ירך שמאלי יש רושם שהיה שם חתך והבריא. את מלבושיו הכירה ע"י הטלאות שתפרה בהם. וגם היה רשום בהם ר"ת של שמו בכתב רוסיא. ודן מעכ"ת בחכמה להתירה לשוק. וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר בענינים אלו כבר האריכו האחרונים לזאת אקצר:
הנה בסימן האזנים כתב מעכ"ת שבסביבותם מצויים אנשים שיש להם אזנים קטנים. ולזה אין לדבר מזה. ושערות שחורות נראה ג"כ דלא הוי סימן כדקיי"ל דחיורי וסומקי לא הוי סימן. ואף דשחור או אדום ביותר נראה דהוי סימן לפי דהוי מילתא דלא שכיחא. דהא דקיי"ל דחיורי וסומקי לא הוי סימן. היינו משום דשכיחי טובא. אבל בהפלגה דלא שכיח ודאי דהוי סימן. וכ"כ בנוב"י סי' ס' ע"ש מ"מ בשערות נראה דלא הוי סימן. כי יש הרבה אנשים ששערותיהם שחורות מאוד. ואולי י"ל דהוי עכ"פ סימן אמצעי. וזה תלוי אם מצוי בסביבותם בנ"א ששערותיהם שחורות כ"כ. והגבשושית שעל ערפו לא ביאר כת"ר אם הגידה מקום הגבשושית בצמצום או הגידה סתם שהיא על ערפו. וזה נ"מ טובא דבצמצמה המקום כתבו הרבה פוסקים דהוי סימן מובהק. וגם לא ביאר אם היא גבשושית או שומא. כי בשומא יש חשש שמשתנית לאחר מיתה וגם משום שמצויה בבן גילו ע' סי' י"ז סכ"ד ובאחרונים שם. ונראה דבנ"ד שהגבשושית על ערפו גדולה כאגוז גדול הוי סימן מובהק דהויא מילתא דלא שכיחא כלל. ואף שומא לא שכיחא שתהא גדולה כ"כ. ואף דשומא איכא מ"ד שמשתנה אחר מיתה היינו במראה כפירש"י ביבמות (דף ק"כ) ולא בגודל. והרושם על הירך הוא ג"כ סימן מובהק דהוי מלתא דלא שכיחא. ודמי לאומר נקב יש בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק. ובודאי הגידה באיזה מקום בירך נמצא הרושם. וכת"ר לא ביאר זה איך הגידה. וסימני המלבושים ג"כ הוי צירוף ויסוד גדול. ומה שמכרת בטב"ע את הטלאות שתפרה י"ל דכיון דהוי הוחזקה מלחמה כי בודאי נתפרסם הדבר שהיה שם הרג רב. יש לחוש דאמרה בדדמי ותפירת האותיות ר"ת של שמו ודאי לא הוי סימן. כי יש הרבה שר"ת של שמותם הוא כן. וכ"כ האחרונים שזה לא הוי סימן. וי"ל דזה לא מיקרי הוחזקה מלחמה. דהא הוי רק להקת שודדים בלי סדר מלחמה. ודמי לנפלו עליהם עכו"ם ביבמות (דף קט"ו) ובאה"ע סי' י"ז סנ"ד שנאמנת לומר מת בעלי. וגם כי בעלה עבר דרך שם לדרכו והיה אפשר שיסע הלאה ואין קבוע בלבה שנהרג שם. משא"כ במלחמה. ועוד דרק כשאומרת מת בעלי חיישינן דאמרה בדדמי כדאיתא בש"ס שם. שסבורה שודאי מת. ומעידה כך. וכ"ה בסי' י"ז סמ"ח. אבל לענין סימני הבגדים והכרתם בטב"ע לא שייך זה. ואף שיש לחוש לשאלה מ"מ הרי כתבו האחרונים שהכרת הבגדים מצטרף לסימן שבגופו אף שאינו מובהק. ומכ"ש בנ"ד שי"ל דהוי סימן מובהק כמש"ל ועכ"פ לענ"ד האשה מותרת לשוק ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה: