אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רס

סימן רנט

ע"ד שו"ב שמסר בנותיו לגימינאזיא ומשלם שכר לימודן וכותבות שם בשבת אם מותר להיות שו"ב. והנה עלי להשיב כעת כמה תשובות ואני חלוש קצת כעת. לזה אשיבנו בקוצר:

הנה מעכ"ת לא ביאר אם הבנות קטנות או גדולות. והנה אם הן קטנות לכאורה יש לצדד דהא איתא בנזיר (דף כ"ט) שאין מצווים לחנך את הבת והובא במג"א סי' שמ"ג. ועוד יש לצדד עפמ"ש המג"א סי' ש"מ סק"ט וע' מג"א סי' שמ"ג סק"ב. ועוד דהרי בעוה"ר נתפרץ דבר זה שהרבה אנשים שומרי תורה מוסרים בניהם לגימינאזיא. ונעשה כהיתר. וי"ל דלא משמע לאינשי איסורא. ולזה י"ל שהעושה זאת אינו חשוד על שאר איסורים. וכת"ר העיר ג"כ בסברא זו אבל באמת ז"א דכ"ז באנשים עמי הארץ שאין יודעים חומר האיסור. אבל שו"ב צריך להיות בן תורה וירא שמים שיזהר מלהכשיל את זולתו בדבר איסור. וכיון שאנו רואים שמוסר בנותיו לבה"ס שידוע שיחללו שבת שם. הרי חזינן שאף על בנותיו אינו מקפיד להכשילן באיסור חמור כזה ומכ"ש שלא יזהר מלהכשיל זולתו בנבילות וטרפות. ויש לחוש באיש כזה למינות כיון שאינו מקפיד על זרעו שלא ילכו בדרך זה. ובודאי אינו מאמין בהשארת הנפש וגמול ועונש לעוה"ב. וה"ז אפיקורוס כדקיי"ל בי"ד ס"ב ע"ש באחרונים. ואיככה נוכל להאמינו על שחיטה שהוא ענין דק מאוד לפנות רעיוניו להרגיש בפגימה דקה. וכן בהסרת הסירכות שרצונו להכשיר כדי שלא יאמר הקצב שהוא אינו אומן ושקלקל ריאה שלו. והרי על זרעו אינו חושש שילכו בדרך התורה וקו"ח שלא יחוש להכשיל אחרים. וחלילה לסמוך עליו. ואף אם בנותיו עודן קטנות. בכ"ז אין חילוק כי קבוע בלב כל איש ישראלי שצריך לחנך בנותיו הקטנות בדרך התורה. ואחרי שמוסרם בידים לחלל שבתות. הרי הוא כמומר לדבר זה להכשיל אחרים. והוא חשוד על זה. וכ"כ כל הפוסקים שצריך שיהא השו"ב ירא שמים גדול ונזהר בכל דבר. ובפרט בבנות י"ב שנה. הרי הוא מכשילן בידים באיסור דאורייתא בחילול שבת החמור. דהעיקר כדעת הפוסקים הסוברים דכל כתיבה בשבת הוא מה"ת וכמבואר באחרונים. וגם עושים שם כמה מלאכות אחרות בשבת. ואף אם הוא חשוד רק על דברי סופרים הרי בשו"ב יש כמה ענינים דהוי רק מדרבנן והרי הוא חשוד על זה וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ט'. ובפרט בנ"ד שהוא חשוד על איסורי תורה ושיש עליו חשש אפיקורסות כמש"ל. ואוי לנו מה שעלתה בימנו אשר יחזיקו שו"ב שמוסר בנותיו לחלל שבתות. וידוע שסופן להתפקר בכל מצות תוה"ק כמו שאנו רואים את דרכי אלה שהולכות לבתי הספר הללו. ואף לדעת הסוברים שאין חיוב לחנך את הבנות. היינו רק שיכול להיות בשוא"ת, אבל כשמוסרם בעצמו למקום שיצטרכו לחלל שבת ודאי הוי איסור גמור. ועוד דהא בשבת כתוב בפירוש אתה ובנך ובתך. וכתבו הראשונים הרמב"ן ורשב"א ור"ן שהעושה מלאכה ע"י בתו הקטנה עובר על הלאו זה. וע' שו"ת הרי"מ סי' ג'. ולזה חלילה לשום איש מישראל לאכול משחיטת או בדיקת האיש הזה:

ובאמת לדעתי צריך להזהר מלאכול בבית האנשים שמוסרים בניהם לבתי הספר שכותבים שם בשבת. כי המה חשודים על כל דבר אחרי שקל בעיניהם לחנך את בניהם לסור מדרך התורה ולעשותם למחללי שבתות ומומרים לכה"ת. וזה בירור גמור שאין מאמינים בהשארת הנפש. וגמול ועונש. וכופרים בתורת משה. כי הלא ידוע שכל אדם אוהב בניו כנפשו. וכיון שמחנך בניו לעבור על מצות תוה"ק בשביל טובות עוה"ז. הרי מוכח שאינו מאמין שיש גמול ועונש בעולם הנצחיי. כי אם היה מאמין בזה. היה בוחר לבניו את הטוב להם בעולם הנצחיי. ואף שרואים שהוא מתנהג ככל ישראל. אין זה מחמת יראת שמים רק מחמת שהורגל בכך מנעוריו וגם כי בוש מחבריו. וגם כי לא יהי' לו תועלת אם יעבור על דיני תוה"ק בפרהסיא אבל בצינעא בודאי חשודים לעבור על כל חוקי תוה"ק בשביל איזה תאוה. אחרי שאינו מאמין בזה כראוי וכמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה