שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רנג
כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ח שמעון מנחם נ"י הרב דק' גאווארטשאב.
ע"ד שם שמעלקא או שמולקא במקום שהברת הלמד הוא בהברה רכה כאלו נרגש יוד עם הלמד יחד. והביא כ"ת דברי אחרונים שכתבו שיכתבו בגט שמעליקא ועוד גט בשם שמעלקא בלא יוד. והאריך כת"ר להקשות עליהם וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה אנכי יושב כעת בכפר לעסוק ברפואות ע"פ עצת הרופא וקשה עלי העיון. וגם כי אני מחוסר ספרים והאחרונים שהביא כת"ר לא ראיתים מעולם. ולזאת אשיבנו בקוצר:
לענ"ד צריך לכתוב רק גט אחד בשם שמעלקא. וכל אחד יקרא בו כפי ההברה שבמדינתו. כי גם איש מפולין שנקרא בהברה כמי עם יוד כאשר יבוא לליטא יקראוהו בהברה פשוטה. ורק שבשמות שמורגש יוד בסוף, השם שמורגש היוד עם נקודת סגול או קמץ כמו שם עטיא מירא פעסיא וכדומיהם בזה כ"ע מודו שצריך לכתוב היוד. אבל לא בנ"ד שאין כאן יוד כלל. רק שהברת הלמד הוא הברה רכה וכמו שנמצא בלשון רוסיא וכמ"ש כת"ר. ואם יכתוב יוד אחר הלמד הרי יסברו שצריך לקרות הלמד בחיריק או בצירה, ואף שמה שהביא כ"ת כעין זה משו"ת צצה"ח בשם אידא לא נלע"ד, כי אף במקום שקוראים אידיא אם יכתבו אידא בודאי יקראו בלא יוד באשר כי צריך להוסיף הברה שלימה יוד עם נקודה כמש"ל. אבל בנ"ד ברור שכל אחד יקרא כפי הברה שהורגל בה וכמש"ל. וכן אני נוהג למעשה:
וע"ד מ"ש הב"ש דשם מלכה בחירק צריך לכתוב יוד אחר המם כיון שנרגש יוד במבטא. והקשה כ"ת דהא בתורה כתוב בלא יוד הנה אין לי פה שו"ע אה"ע לעיין בפנים. ואפשר שבמקום הב"ש היה מורגש היוד במבטא. ובמקרא באמת לא אפשר שיהי' ביוד כי חיריק עם יוד הוא תנועה גדולה כידוע. וא"כ היה צריך שיהא הכף רפה כידוע כי הלמד היה בשבא נע. ולזה נכתב בלא יוד והיא תנועה קטנה. אבל בשפה המדוברת אין שייך כללי דקדוק לה"ק ושפיר יש לכתוב ביוד כמו שרגילים לכתוב בשמות של לעז ואף דבשמות הקודש כותבים בלא יוד וכפי שנמצא בתורה ע"פ רוב וכמו בשם דוד וכדומה. בכ"ז בנ"ד שיש מקום לטעות ולקרות בפתח על המם שהוא שם היותר רגיל. לזה כתב שיש לכתוב ביוד כפי שרגילים לכתוב בשמות לעז. ואף שבתורה אין כתוב שם זה רק עם הא הידיעה כמ"ש כ"ת. בכ"ז הרי עכ"פ רגילים בשם זה: