אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רמא

סימן רמ

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה נחמן נ"י הרב דק' ברעסטעצקא.

ע"ד שמכר ששה הין י"ש לא"י קודם פסח בפיסוק דמים בלא מתן מעות ונתן הי"ש בתיבה סגורה במסמרים מעט ואמר לו שיקחנה לביתו. כי ידע שלא יגע בו. והא"י שלח א"י אחר לקחתה לביתו. ונסתפק כ"ת אם יש לחוש לחמץ שעבר עה"פ והעיר בדברים ישרים. וחפץ לדעת דעתי בזה ומחלישותי כעת וגם כי עלי להשיב כמה תשובות כעת אשיבנו בקוצר נמרץ:

הנה לכאורה אין כאן קנין כלל דהא דעת המג"א סי' תמ"ח ועוד אחרונים שא"י אינו נעשה שליח לא"י אחר. ואין כאן משיכה. וחצירו ג"כ אין קונה לו כמ"ש הפוסקים דחצר מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי. ומ"ש כת"ר מטעם מחילה שהמוכר ידע ושתק ובודאי מוחל כדי שלא יעבור על בל יראה. וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ס"ו שאף אם השטר לא נעשה כדין. מ"מ אם גבה הלוקח והמוכר ידע ושתק. אמרינן שמחל לו כדי לקיים המכירה לדעתי בנ"ד קשה לומר כן דהא באמת אינו מוחל דהרי יודע הוא שאחר הפסח יחזירהו לו וכמ"ש כת"ר בשאלה. ובכ"ז מועלת מכירה כדקיי"ל בסי' תמ"ח ס"ז דכיון שקונה הא"י כדין אין לנו לדון ע"פ דברים שבלב. אבל בנ"ד שבאנו לדון ע"פ אומדנא שמוחל לו. הלא אדרבא ידענו בבירור שאינו מתיאש כלל ממנו. וזה יש לדחות. אך בלא"ה ז"א דהא בפשוטו י"ל שחצירו קונה לו. וצ"ל שכת"ר חושש לדעת הסוברים שחצר מטעם שליחות ואין שליחות לא"י. וא"כ אף אי נימא שמחל לו החמץ אבל הרי מ"מ במה קונה כיון שחצירו אין קונה לו. ואין שייך לדון מצד הפקר. די"ל דלא מחל רק להא"י ולא להפקירו דהא היה חושב שעכ"פ ישלם לו הא"י בעד הי"ש. ובפרט זה יש להאריך ואכ"מ. אבל בפשוטו י"ל דהא דעת הרבה פוסקים דחצר קונה לא"י וכ"ה דעת הקצה"ח סי' קצ"ד. ועכ"פ הוי ספיקא דדינא. וכבר כתבו הפוסקים דלענין חמץ שעבר עה"פ דהוי מדרבנן יש להקל אף בספק פלוגתא בקנין החמץ. וגם דהא הוי שוגג בזה כי היה סבור שהא"י קנה את החמץ:

ועוד נראה דלא גרע קנין חצר מקנין סטומתא שכתבו הרבה פוסקים דהוי קנין אף בחמץ ובפרט בנ"ד שלקחו ע"י שלוחו לביתו והוי קנין בדיניהם. ועוד דהא גם אי עכו"ם נעשה שליח לעכו"ם חבירו הויא מחלוקת הפוסקים וכמ"ש גם כת"ר. וא"כ הויא ס"ס דשמא הלכה כהסוברים דהוי שליח וקנה בהגבהתו. ואת"ל דלא הוי שליח. שמא הלכה כהסוברים שחצר קונה. ובפרט שרוב הפוסקים ס"ל הכי ועוד יש לדון בזה ע"פ מ"ש הרמב"ם בפי"א מה' מעשר שעכו"ם ודאי מחליף. אך בנ"ד א"צ לזה. כי בלא"ה פשוט דשרי כמש"ל. וגם כי בנ"ד נראה שהי"ש היה מונח בבית הא"י והיה עומד בצד חצירו שקונה מטעם יד כמבואר בפוסקים ובנ"ד יש לצרף ג"כ דעת הפנ"י דס"ל די"ש הוי רק זיעה בעלמא. ודברי הרב מלאדי זצ"ל בסי' תמ"ב ס"י שעל י"ש אין עוברים בב"י. ואף שרוה"פ חולקים עליהם מ"מ ראוי לצרפם בנ"ד. דבלא"ה יש להקל כמש"ל.

ומה שנסתפק אם אכל לחם שכרכו בסיב עד כדי שביעה אם פטור מבהמ"ז כמו דקיי"ל בסי' תע"ה שלא יצא ידי מצה. לכאורה משמע כן דהא כתיב ואכלת ושבעת. משמע שיהא דרך אכילה. וכבר האריכו האחרונים בדין אוכל לחם שלא כדרך אכילה. אם צריך לברך בהמ"ז. ובאשר אין זה נצרך למעשה כעת אין לי פנאי להאריך בזה. וכדקיי"ל נזקקין למעשה תחילה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה