שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רלט
כבוד ש"ב הרב הגדול וכו' מו"ה יהושע נ"י מו"צ ור"מ בפאהאסט.
ע"ד שכתב שנוהג לעשות ע"ח בעד בני חצירו בלי ברכה על תנאי אם יתקלקל העירוב שבעיר או שישכח המורה השני לעשות ע"ח בעד כל העיר. וחפץ לדעת דעתי בזה. נראה פשוט שאפשר לעשות כן. ורק יאמר התנאי מפורש כי דברים שבלב אינם דברים. ואף די"ל דמה שעושה בלי ברכה הוי הוכחה שעושה מחמת ספק וסגי בגילוי דעת לחוד כמ"ש הר"ן בפ"ג דקדושין וע' חיבורי ח"א סי' פ"ו בזה. מ"מ לא סגי בהכי דאין זה גילוי דעת גמור. וגם די"ל שאינו מברך בשביל שאינו יודע אם ירצו בני החצר לזכות בעירובו. כי אולי ניחא להו טפי בעירוב שעושה המורה השני. אכן כל משפטי התנאים א"צ וכמ"ש הרמב"ן פי"נ דבדבר שאינו נוגע לאחר א"צ משפטי התנאים. ולהכי א"צ בנזיר דיני תנאי, ואף דבנ"ד מזכה לאחרים. מ"מ הא התנאי גופו הוי זכות להם וסגי בגילוי דעת לחוד וכמש"ל. ומובן הדבר שאם יתקלקל העירוב בשבת. אזי לא יועיל עירוב כ"ת כיון שבכניסת שבת היה העירוב קיים. ובטל ע"ח של כת"ר:
וע"ד שכתב כ"ת להעיר בחיבורי ח"ג סי' ט' דמשמע דהח"צ שהבאתי שם מיירי שחלקו את העירוב שגבו לכמה בתי כנסיות. הנה פשטות לשונו משמע כן. אבל בדבריו מוכח שכוונתו שכל עירוב נגבה מכל העיר. שהרי כתב שם שאמרו לו שעיקר העירוב הוא בביהכ"נ אחד. ובשארי בתי כנסיות הוא רק לנוי. ואם חלקו את העירוב האחד. לא שייך זה כמובן דהא מ"מ אין זה מקום דירה לכולם. וכן מוכח בשערי תשובה סי' שס"ו שהבין כן בדברי הח"צ. שהרי כתב שם שהמקור ברוך כתב שנכון לעשות כן שאם יאבד אחד ישאר השני. וזה שייך רק אם כל אחד נתקבץ מכל העיר ועוי"ל שאם נתקבץ מכל העיר קמח ואח"כ נאפה דבהכי מיירי שם הח"צ י"ל דיש בילה. וכשמחלקים העוגה. יש בכל חלק מעט משל כל אחד. וכולם משותפים בכל עירוב. וקמח כתבו הפוסקים דמיקרי לח וקיי"ל דיש בילה. ועוד דהרי כתב הר"ש פ"ה דדמאי. דבדמאי הקילו דאף ביבש יש בילה. וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דהקילו בעירוב כדקיי"ל בעירובין (דף מ"ו) דהלכה כדברי המיקל בעירוב. וכתב הדרישה סי' שצ"ג דבעירוב הקילו יותר מבשאר איסורים דרבנן וע' חיבורי ח"א סי' כ"ג בזה. ויש להאריך בזה אבל אין לי פנאי כעת: