שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ריט
ע"ד שאנשי עירו קבעו שכירותו שהוא לבדו ימכור שמרים בעירו ואסור לאחר למכור שם שמרים וכן אסור לאנשי עירו לקנות שמרים רק אצל כת"ר ועתה נמצאים אנשים שמוכרים שמרים בעירו וכן יש שקונים שמרים מאחר וחפץ לדעת דעתי בזה: הנה שתים רעות עשו כי זה נוגע בעבירות שבין אדם למקום שעברו על האיסור ותקנת הציבור שהרב יהא מוכר שמרים לבדו כדי שיתפרנס מזה ויוכל לעסוק בהוראה וצרכי ציבור במנוחה ויש בזה ג"כ דין נדר לת"ח עני ואף על דור הבא שלא היו בעת התקנה חלה תקנה זו ואף דבשבועה ונדר א"א להדיר בניו אחריו כמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח מ"מ בתקנה שתקנו חלה על דורות הבאים משום אל תטוש תורת אמך ע' פסחים (דף נ') וע' חיבורי ח"א סי' כ"ח והכא הוי זה תיקון גדול שיהי להם רב ומורה קבוע ושתהי פרנסתו קבועה ומה שקובעים לו מסחר קבוע יש לזה מקור בש"ס ב"ב (דף כ"ב) דנקטינן שוקא לתלמיד חכם שלא ימכור שום אדם סחורה עד שימכור הת"ח סחורתו כדי שלא יטרד מלימודו ע"ש. ולזה בהרבה קהלות קובעים דבר מיוחד כמו שמרים או מלח ונרות שהרב לבדו ימכור זה. ונראה שתפסו דברים אלו כי השמרים המה לאפיית לחם שזהו עיקר מזון האדם כדי שיהי בעיקר לחמם מעורב חיזוק התוה"ק. ולזה נקבעו תרומ"ע וחלה מתבואות הארץ כי הם המחזיקים בתורה ע' כתובות (דכ"ו) וגם לרמז על מ"ש במשלי לכו לחמו בלחמי דקאי על התורה ולא קבעו שימכור לחם באשר הוא עסק שיש בו טורח הרבה ויתבטל עי"ז הרבה מלימודו ומלח קבעו על שם שהתורה ניתנה לישראל ברית מלח וגם כי כשם שהמלח מעמיד ומחזק את הדבר שנותנים אותו בו כן אלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ וכמ"ש אם לא בריתי וגו' ונרות הוא על שם שהתורה אור ומאירה לאדם בכל דרכיו וכדאיתא בסוטה (דף כ"א) והאחרון הכביד שהוא גזל גמור שהרי נתחייבו לו שלא לקנות רק ממנו ושלא למכור לאחר בעד זה שעוסק בצרכיהם ופונה א"ע מכל דבר ומיחד כל עתותיו לצרכי עירם וע' ח"ס חיו"ד סי' ר"ל בזה ואף שעל שב ואל תעשה אין חל שום קנין מ"מ חיוב הגוף שייך גם בכה"ג וכ"כ בשו"ת רשד"ם סי' ש"ע דגם בשוא"ת שייך חיוב ואף החולק עליו נראה דהיכא שנתחייב ע"י תנאי בעד פעולת חבירו כ"ע מודו שמתחייב אף בכה"ג וחיוב זה נתחייבו גם הבנים שלא חתמו על הכתב דכיון שאין רשאים לסלקו כל ימי חייו כמבואר בח"ס חא"ח סי' ר"ו ממילא חייבים לו את תנאי השכירות שהתנו אבותיהם והרי הוא גזל גמור ועוברים גם על עושק שכר שכיר ואף דאסור לו ליקח רק שכר בטילה מ"מ יש כמה ענינים בצרכי ציבור המוטלים על המורה שמותר לקבל שכר בעד זה וא"כ הוי זה שכר פעולה ממש וכ"כ בח"ס חיו"ד סי' ר"ל דהוי גזל גמור מי שמקפח פרנסת הרב והנה ידוע שאין לברך על דבר מאכל שיש בו גזל אף שקנהו בשינוי וכדומה ע' או"ח סי' קצ"ו ובאחרונים שם וא"כ פשוט שאסור לאכול הלחם שנאפה בשמרים שנקנו מאחר ולא אצל הרב דכיון דפתיך ביה חשש גזל יש בזה משום בוצע ברך ואיך יברך על הפרשת חלה וכן על אכילתו וא"ל שהשמרים בטלו בהעיסה דהא קיי"ל בביצה (דף ל"ח) דממונא לא בטיל ואף שיש לדון בזה לדינא אבל העיקר שיש לכל ירא ד' למנוע מלאכול את הלחם הנאפה בשמרים שנקנו באיסור גזל ת"ח ובטוח אני כי כאשר ידעו אנשי עירו חומר האיסור בזה ימנעו מהיום והלאה מעשות כאלה ויהי אך שלום וברכה בעירו: