אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קצח

סימן קצז

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה שמואל ישראל הכהן נ"י אבד"ק קאלנא.

ע"ד מי ששמו פינחס נתן ובפי כל נקרא נאתקא ונסתפק מעכ"ת אם לכתוב בגט נאסקא בסמך או בתיו והאריך בדברי חכמה. הנה בט"ג שנ"ב סק"י כתב דבת שבע שנקראת בתיא צריך לכתוב בתיו כיון שהוא קיצור השם מבת שבע ואין לנו לחוש שיקראו התיו בדגש ומזה נלמוד בקו"ח לנ"ד כי שם נאתקא הכל יודעים שהוא שם געגועים מנתן וכשקוראים התיו בדגש אזי כותבים בטית נאטקע. ע' חיבורי ח"ג סי' קי"א בזה. ואף שמצינו בשנ"ס בשם סאייה שכותבים בסמך אף שעיקר שמה שרה ע"ש ובשנ"ש בזה:

הנה כבר נתקשו בזה האחרונים והט"ג כתב שם לפי שיש תיבת שאיה שביאורו שממה יש לחוש שיאמרו שהכוונה לזה בשין ימנית. ובאמת הוא דוחק גדול דכיון שיכתבו שרה המכונה שאיה יבינו הכל שהוא בשין שמאלית. ונלע"ד טעם הדבר דהנה מצינו שמי שנקרא ישעיה נקרא בפי כל שעיה כמבואר בשא"י ושא"ש וע"ש בט"ג. והנה ידוע שיש כמה שמות נשים שמקורם משמות אנשים לפי שרוצים לעשות זכר לשם המת כשנולדה בת במשפחתו. ולזה יש לחוש שיסברו שנקראת בשין ימנית ומקורו משם שעיה שהוא שם איש רק שינוי קצת לקראה בקמץ כדי שלא יהא כשם איש ממש. ולזה הנהיגו הפוסקים לכתבו בסמך כדי שלא יקראוהו בשין ימנית כנ"ל, ואפשר לומר שבאמת נצמח שם סאייה משם שעיה וכמש"ל ורק שינו לקראו בשין שמאלית כדי שיהא ניכר שהוא שם אשה. וכעין זה כתב הט"ג בשנ"ה סקי"ח בשם העסא שמקורו משם איש שהיה נקרא הירש או העשל. וכדי שיהא ניכר שהוא שם אשה קראוהו העסא בסמך. וה"ה בנ"ד. וממילא אף שעיקר שמה הוא שרה מ"מ כותבים סאייה בסמך כדי שלא לשנות כתיבת שם זה. כי כשיכתבו לפעמים בסמך ולפעמים בשין יסברו שהוא שין ימנית. ובזה מיושב מה שכותבים בשם סאייה הא לבסוף שנתקשו האחרונים דכיון שאין בשם זה שום אות משם הקודש שרה הו"ל למיכתב אלף לבסוף. אבל לפמש"ל א"ש דבאמת מקורו משם שעיה ושפיר יש בזה הברת היוד מעיקר השם וכיון שנתקבל לכתוב שם זה בהא שוב לא שינו אף כשעיקר שמה הוא שרה כיון דגם בשם שרה יש הא לבסוף. ועכ"פ בנ"ד נראה שאין לכתוב נאסקא בסמך כיון שעיקר שמו הוא נתן בתיו וכמש"ל שאין כאן מקום לטעות. ואחר הנון יש לכתוב אלף כמ"ש האחרונים בשם שארקה וראחצא וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קי"א בשם נאטקא ובסופו יש לכתוב אלף כמ"ש בחיבורי שם דהעיקר שאם אין הא בשם הקודש יש לכתוב בשם געגועים שלו אלף לבסוף. ואף שכתבו הפוסקים דהיכא שיש ספק אם לכתוב הא או אלף יכתבו הא. נראה דכ"ז היכי שאין שינוי גמור בשמו הקודש וכמו רבה ורבא משם רב או רבי אב כמ"ש בחיבורי שם, אבל בנ"ד שהושמט הנון האחרון והוסיפו הברת קא נראה ברור שצריך לכתוב אלף בסוף:

וע"ד האשה ששמה חיה שרה ונסתפק מעכ"ת אם לכתוב חיה או חיי כדכתיב בקרא. נראה פשוט שיש לכתוב חיה שזהו שם המצוי וגם כי במבטא אין מורגש הצירה עם היוד השני ומורגש רק יוד אחד עם הא או אלף לבסוף ולזה פשוט לכתוב חיה וכת"ר הביא בשם ס' ערוך השלחן שדעתו לכתוב בזה שני גיטין. והנה אין ספר זה ת"י ולדעתי חלילה לעשות כן כי בכתיבת ב' גיטין יש כמה פקפוקים כמ"ש בג"פ באורך וגם דהוי כחוכא ואיטלולא והעיקר כמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה