שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קפב
כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה אפרים נ"י הרב דק"ק הארחוב.
ע"ד האשה בריינא בת יצחק מעיר סוויניק שהלך בעלה למלחמה והגיע מכתב לדוד של האשה איך שיאחינאווסקי פאלק היה ביום כ"ט סענטיאב' במלחמה ונפצע אז אברך מסוויניק שמו יעקב אריה מאזליש ויש לו בן ע"כ הוא מודיע זה כדי שיודיע לסוויניק שיאמר בנו קדיש והוא מת ביום ל' סענטיאב' במוקדן שם אביו יצחק ושם אמו מלכה ושם אשתו בריינא ועי"ז תוכלו לברר מי הוא האיש מסוויניק שמת וחתום עליו יונה פאליאק וחשש מעכ"ת משום שהעדות הוא בכתב ואין קיום על הכתב וגם דהא מת במלחמה ולא אמר קברתיו וגם לא הזכיר שהכירו בשעת מיתתו והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה ובאשר כתב מעכ"ת שכתב להאיש יונה פאליאק שיברר דבריו כראוי ונראה שהאיש יונה פאליאק ידוע להם לזאת אקצר כי אולי ע"י תשובתו ישונה הענין:
הנה ע"ד שהכתב אינו מקויים כבר האריכו האחרונים בזה וקצתם הביא מעכ"ת במכתבו ובנ"ד הרי יתברר דבר עי"ז שכתבו להאיש הלז וידעו אם הוא כתב המכתב או ה לכתוב אם הוא בעצמו אינו יכול לכתוב ובמקום שא"א לברר כבר החליטו האחרונים שיש להקל במקום עיגון וכדקיי"ל בסי' י"ז סי"א. אכן אם לא יגיע תשובה על המכתב שכתבו האיש הלז אזי צריך ישוב אם יש לסמוך על המכתב שהגיע:
ע"ד שלא כתב שקברו הנה לדעתי לא מיקרי מת במלחמה כיון שכותב שנפצע במלחמה ומת ביום השני דהא חשש במלחמה הוא משום דחיישינן שאומר בדדמי כדאיתא יבמות (דף קי"ד ע"ב) דסברה בכל הני דאיקטול הוא פליט את"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זימנין דמחו ה בגירא או ברומחא וסברה ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחיה ופירשו התוס' שם דכשזורקים חצים היא יראה לעמוד שלא ימיתוה החצים. וא"כ בנ"ד שמת ביום השני וידוע דרך המלחמות שאת הפצועים לוקחים לבית החולים לרפאותם אם אין חשש שיאמר בדדמי דהא יודע ששוכבים שם חולים פצועים והרבה מהם נרפאים וכיון שכותב שמת מוכח שראה מת וגם אין שייך לומר שירא לעמוד שם מפני החצים דא"כ היה מעיד שמת ביום השני כיון שיודע שאחר הפצע נשאר חי ומוכח שראה את מיתתו ביום השני וגם דהוי כאומר מת על מטתו שנאמן ע"א אף במלחמה כמפורש בפוסקים צ"כ המרדכי בפ' בתרא דיבמות שאם אמר מת או נהרג רחוק ממקום המלחמה אצ"ל קברתיו והובא בש"ע סי' י"ז מ"ח ואף שי"ל שלא לקחוהו לבית החולים רק נשאר במקום המלחמה עד יום השני ושם מת מ"מ הרי חזינן דלא אמר בדדמי שהרי אף שנפצע מ"מ ידע שעודנו חי ורק ביום השני ות וכבר כתבו הפוסקים דקברתיו לאו דווקא רק שצריך שיאמר שנתברר לו שמת ואינו אומר בדדמי ע' שו"ת הר"ן סי' וריב"ש סי' שע"ח והובאו להלכה בסי' י"ז סעיף י"ז:
יש לדון בזה עוד דכיון דחזינן דדייק כולי האי שכתב שמת למחרת י"ל דמוכח מזה דלא אמר בדדמי ויש להביא ראיה מהא דאיתא בכתובות (דף פ"ז ע"ב) דהצריכו שבועה פוגמת כתובתה משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק ומיבע"ל אם הפוגמת כתובתה פחות פחות מש"פ מהו מי אמרינן כיון דדייקא כולי האי קושטא קאמרה או דילמא איערומי קא מערמא אלמא דסברא זו ברורה דאף היכי שיש חשש דלא דייק מ"מ היכי דחזינן דדייק בענין זה אמרינן דדייק בכל דבריו רק מיבע"ל דילמא מערמת לומר כן. אך יש לחלק דשם הדיוק הוא בגוף הפירעון משא"כ הכא דבגוף ענין המיתה לא חזינן שום דיוק וי"ל דאפשר ראה למחרת שנחלש מפצעו או נתעלף שהרבה מתו שם מפצעיהם וחשב שבודאי גם זה מת. ועוי"ל דבאמת לא דמו להדדי דהתם אמרו זה רק כשהתובע טוען ברי וכמ"ש הסמ"ע בסי' פ"ד סק"ג בשם הרשב"א. אבל הכא חיישינן דלא דייק כלל בדבריו ולבד זה לא דמי כלל דהכא מועיל רק לענין שבועה ואקצר באשר כי בלא"ה א"ש וכמש"ל ובפרט דהכא כתב בפירוש שהפאלק שנמצא בו האיש הלז איז גיווען דעם 29 טען סענטיאב' אין באי והאיש הלז נפצע שם וביום השני מת במוקדן הרי מוכח שבמוקדן עצמה לא היתה המלחמה וכן ידוע ומפורסם ורק הוליכוהו לשם לרפאותו וכמש"ל ובכה"ג א"צ שיאמר קברתיו וכנ"ל וזה הוי כאומר שמת על מטתו דקיי"ל שנאמן אף בשעת מלחמה וע' סי' י"ז סמ"ח ובאחרונים שם ויש להאריך בזה. [ולפי שנשמע עתה שמזדמן שבמלחמות גדולות קוברים אנשים נפצעים אף שיש בהם עוד חיות יש לדון שלא יועיל אף אם יאמר שקברוהו בפניו רק יש להצריך שיאמר שקברו בעצמו ושהכיר בו שמת בודאי וכעין מ"ש הר"ן והריב"ש שם דסגי כשאומר שהזיזו וטלטלו ממקום למקום ונתברר לו שכבר מת ויש לצדד בזה להקל אף כשראה קבורתו כי אף שקוברים בעוד יש בו חיות מ"מ זה רק כשרואים שסופו למות כגון שנפצע במקום שא"א לרפאותו ובאשר אין נ"מ לנ"ד אקצר: