שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קעב
כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה משה נחום נ"י הגאבד"ק קעלץ.
ע"ד שבעירו לא נתנו עד כה גיטין בשביל שנסתפקו בכתיבת שם העיר. ועתה מוכרחים לסדר גיטין עבור האנשים שהלכו לחיל המילואים. ודעת מעכ"ת לכתוב שם העיר קיעלץ כי כן כותבים במכתבים ובשטרות ובלשון רוסיא נכתב שמשצת או המעבא וכן בכתב פולין כותבים משמא פאלמא והנהר נקרא סעלניצא ובכתב רוסיא נכתב מנאצמהה ונסתפק כ"ג אם לכתוב סעלניצא או סעליניצא או סעליניצי. והאריך בדברי חכמה ודעתו שיכתבו קיעלץ והסכימו עמו הגאבד"ק בערזאן נ"י והג' אבד"ק יעליסאוועטגראד וחפץ לדעת דעתי בזה:
לכאורה נכונים דברי מעכ"ת לכתוב קיעלץ כמו שכותבים באגרות ושטרות וכמ"ש המהריב"ל ח"ג סי' ט' שבגיטין צריך לכתוב כמו שכותבים בשטרות וכ"כ הט"ג בשמות עיירות סק"ג ועוד דהא כתב הט"ג בשנ"ק סק"ב בשם הס"ש שאף שקוראים קרענדיל מ"מ יכתבו קרינדיל בצירה. וכ"כ בשא"ל סק"ד בשם הס"ש שכותבין שם נהר קירבאך אף שנקרא קערבאך. וכ"כ בדברי חיים בנקודת סגול וכ"כ בט"ג שם סק"ב בשם קרענדיל ע"ש. הרי מפורש שאף שקוראים בסגול מ"מ כותבים ביוד כמו צירה כדי להקל על המבטא. ומכ"ש בפולין שהברתם לבטא צירה במקום סגול ויש שבצירה שבמקום סגול גורר עמו עין ג"כ וכמ"ש הט"ג שא"ז סק"כ שיש שם זעלקא ויש זעילקא. ומשמע שזה כשנקרא הזיין בצירה רק שם כתוב היוד אחר העין. ובפרט דבכתב אשכנזית ופולנית כותבים כן כנ"ל לזה היה נראה שיכתבו בגט קיעלץ:
אבל בנ"ד נראה שהעיקר לכתוב קעלץ בלא יוד דזה פשוט בכל האחרונים שבסגול כותבים עין והכא אין מורגש יוד כלל אחר הקוף וכן בלשון רוסיא אין כותבים יוד אחר הקוף ובמדינתינו עיקר כתיבת הערכאות הוא בלשון רוסיא וגם כי בלשון אשכנזית ידוע שבכל מקום שכותבים סגול כותבים יוד שכן הוא מכללי דקדוק לשונם. ואולי מקדם היתה העיר של אשכנזים כי היא קרובה לגבולם ואח"כ תפשוה לפולין. ולזה התחילו לכתוב כפי שהיו כותבים האשכנזים וגם כי הברת פולין הוא רכה קרוב להברת אשכנז רק כשתפשוה לרוסיא החלו לכתוב בלא יוד כהברתם ועכ"פ אצלינו שמורגש היטב הברת סגול צריך לכתוב בלא יוד ומה שכותבים באיגרות ושטרות ביוד נראה שזה מצד שהורגלו לכתוב כן בלשון אשכנזית ופולנית או שבאמת כותבים בשיבוש לפי שהברתם לבטא צירה במקום סגול ולזה מרכיבים יוד בשביל צירה ועין בשביל סגול אבל זה טעות דהרי הברתם בפולין לבטא חיריק במקום מלאפום או שורוק במקום קמץ ונימא שיכתבו אברוהום במקום אברהם שמואל במקום שמואל ועכצ"ל דאף שהברתם כן בכ"ז הכל יודעים שצריך לכתבו במלאפום ובקמץ וה"ה בנ"ד צריך לכתוב בעין כמו סגול גמור. שוב ראיתי שכ"כ הט"ג שנ"ק סק"ב שצריך לכתוב כפי עיקר הנחת השם ואף שהברתם באופן אחר בכ"ז ממילא יקראו בגט כפי הברתם וע' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קמ"ב לענין שינוי ההברה בין ספרדים לאשכנזים וכ"כ הט"ג בשא"י סקכ"א שכותבים יהושע אף שנקרא בפולין יהושיע ועמ"ש בזה בשו"ת משכנות יעקב סי' כ"ד ומ"ש הט"ג בשם הס"ש שכותבים יוד במקום עין הרי מסיק הט"ג שם דהיינו רק היכא שאין נרגש הסגול כ"כ אבל אם ההברה בסגול אזי יכתבו בעין. ומ"ש הס"ש שכותבים קירבאך היינו משום שמתחלה היו קוראים בצירה ולזה כתבו הגט ביוד ואח"כ כשהתחילו לקרוא בסגול שוב לא שינו זה בגט לפי ששמות עיירות ונהרות אין משנים כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים ע"ש הרי מפורש כמש"ל ובנ"ד הרי לא כתבו עדיין גיטין בעיר זו ובשאר שטרות אין חשש הוצאת לעז וזה כלל גדול בגיטין לכתוב השמות כפי ההברה בלי שום שינוי ואם נכתוב יוד אחר הקוף צריך לקרות היוד בסגול וזה שינוי השם גמור ורק אם מרגישים הסגול בהברת היוד אזי צריך לכתב קיעלץ ואני לא שמעתי הברה זו משום אדם ומ"ש המהריב"ל וט"ג לכתוב כפי שכותבים באגרות ושטרות כבר ביאר שם המהריב"ל שזה שייך רק בדבר שאינו שינוי גמור במבטא אבל בשינוי גמור וכמו תונס ותנס אין משגיחים על שטרות כיון שרואים שכותבים בשיבוש. ומה שכותבים כן באשכנזית ופולנית אין זה כלום ואף דקיי"ל בסי' קכ"ח ס"ג שצריך לכתוב השם שנקראת העיר בין הנכרים היינו רק השם שנקרא בממשלה העיקרות שם ובכתבי הערכאות אבל א"צ לכתוב כל השמות שנקראים בפי אומות שונות. וע' ביש"ש פ"ד דגיטין סי' ל"ב שכתב ג"כ שצריך לכתוב השם שנקראת בערכאות שם. ועוד נראה דהכא אין שייך לכתוב שם שבין הנכרים כיון שקוראים קצתם בסגול הצדי וקצתם בחיריק. וא"כ אין בידינו לכתוב ממש כמו הנכרים. ועוד דהא עכ"פ צריך לכתוב על שם הנכרים בלשון דמתקרי כמ"ש הפוסקים ומ"ש בדב"ח בנקודת סגול שכותבים הירש במקום הערש זה ענין אחר כמ"ש בשו"ת ר"ח כהן סי' ס"ד וע' שו"ת בית דוד סי' י"ט וח"ס סי' כ"ה ובט"ג שא"נ סק"ה כתב שיש מקום לכתוב הערש ע"ש וע"ש שנ"מ סק"ג בזה:
ולכאורה צריך לכתוב דמתקריא קעלצא כיון שכן נקראת בין הנכרים וכן ודמתקריא קעלצי שכן נקראת אצל מקצת נכרים וגם קיעלצע וקיעלצי כפי כתיבת הפולנים כמ"ש מעכ"ת. אבל באמת ז"א דהא קיי"ל בסי' קכ"ח ס"ג שאם אין חילוק רק באות אחת או הברה אחת א"צ לכתוב רק השם שישראל קוראים וכמו אם נקרא בפי ישראל רעדיש והנכרי' קוראים הרעדיש. ועוד דאף בכל השמות כתב הט"ג שנ"ר סק"ה שאף שנקראת רייצא בכ"ז כותבים רייץ כי הוא עיקר השם. וכן בעיר מגנצא כותבים מגנץ ע"ש שהאריך בזה. וא"כ ה"ה הכא אף אם היתה נקראת קעלצא יכולים לכתוב קעלץ ואף להחולקים על סברא הנ"ל הובאו בט"ג שם מ"מ הכא גבי שם נכרים ודאי כ"ע מודו שא"צ לכתוב דמתקריא בשביל זה וכ"כ ביש"ש שם שא"צ לכתוב דמתקריא בשביל שינוי כזה ע"ש. וכ"כ בסה"ג למהר"מ ר"י סעיף ק"ט דלהכי כותבים בגט לובלין אף שבלשון נכרי נקראת לובלינא ובראד אף שנקראת בלשונם בראדע משום שעל הרגש כזה אין קפידא וע"ש בט"ג בשמות עיירות סקי"ח שהאריך בזה ואף שכתבו שם דלהכי כותבים פוזנני מפני שדוחקים החיריק וא"כ ה"ה בנ"ד שקורים קעלצי. אבל ז"א דבאמת שאני התם שנוסף נון שני עם חיריק וכן מוכח מדמייתי שם מבראד שקורים בראדע וידוע שקורים גם בראדי וכותבים רק בראד ע"ש:
ולכאורה היה מקום לכתוב קעלץ דמתקריא קיעלץ כיון שכן נכתב בשטרות ואגרות ואף שדעת הט"ז שלא לכתוב דמתקריא על שם שחותם בו מ"מ הרבה האחרונים הסכימו שיכולים לכתוב דמתקרי [ועוד דבנ"ד כשקוראים השטרות קוראים כפי שכתוב קיעלץ וא"כ שפיר יש לכתוב דמתקרי. אך ז"א כי הם קוראים בפי הברתם ולא כפי שכתוב וכמ"ש הט"ג שנ"ק סק"ב]. אבל קשה לעשות נגד דעת הט"ז ובפרט כי לפה"נ נכתב זה בטעות לפי שנמשכו אחר כתיבתם בלשון פולין וכמש"ל ולזה היה נראה שיכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר, אשר מהיום והלאה לא יכתבו באגרות ושטרות קיעלץ כי הוא טעות רק יכתבו קעלץ וכעין זה כתב הנו"ב מ"ק סי' פ"א לענין שם עיר אויסטרליץ להכריז שלשים יום ששם העיר נקבע כן ודידן עדיפא כי שם הוצרך לקבוע לה שם מיוחד ובזה יש לדון מהא דאיתא בש"ס יבמות דף ל"ו שאין סומכין על הכרזה וע' שו"ת מהרי"מ סי' ל"ד ובפ"ת בקוה"ש בשם דוואריא. אכן בנ"ד אין ההכרזה לקבוע שם העיר רק להודיע שלא יכתבו בטעות באגרות ושטרות וע"י טעותם יבואו להוציא לעז על הגיטין שכותבים שם העיר שלא כדין. אכן אם מורגש במבטא הסגול בהברת היוד אצל מיעוט ישראלים או אצל הנכרים אזי נכון שיכתבו קעלץ דמתקריא קיעלץ ואם מורגש בהברת רוב הישראלים סגול בהברת יוד אזי יכתבו קיעלץ דמתקריא קעלץ:
ועדיין יש לדון בזה דהנה הט"ג בשנ"מ סק"ג ושנ"ע סק"ב כתב בשם מאנקא ועטקא שאם מורגש בהברה כמו יוד אחר המם או אחר הטית צריך לכתוב מאיניקא עטיקא ואף שיש לטעות ולקרותו בחיריק בכ"ז אין חוששין לזה וע' בשא"ז סק"כ ועוד בכ"מ דכל היכא שמורגש יוד יש לכתבו והאחרונים כתבו דלהכי כותבים פוזנא דמתקריא פוזנני מפני שבהברת הנון האחרון נשמע כמו יו"ד אבל אינו בחיריק כמ"ש קצת, אחרונים וא"כ ה"ה בנ"ד לפי הברתינו שם קעלץ נשמע יוד אחר הלמד וכן בכתב רוסיא כותבים אות המורה שיקראו הלמד כמו עם יוד וא"כ יש לכתוב בגט קעליץ או קיעליץ לפי הברת קצתם כמ"ש מעכ"ת כי הוגד לי אשר גם בלשון פולין נכתב הלמד באופן שהברתו כמו עם יוד אחריו. ונראה שמטעם זה לא כתבו שם גיטין עד היום לפי שהוקשה להם לכתוב בגט כן כי יקראו הלמד בחיריק. וכן נלע"ד שהוא דבר קשה ואף דבשם עטיקא כתב הט"ג שאין לחוש לזה היינו משום דלא סגי בלא"ה כיון שהיא צריכה להתגרש אבל בשם עיר הרי אפשר שלא לסדר גט שם ואף שכתב הר"ח כהן דבפוזנא שכותבים דמתקריא פוזנני הוא בשביל שהנכרים מבטאים הנון האחרון כאלו יש יוד אחריו י"ל דהיינו רק בשם הטפל של הנכרים דאין חשש כיון שבעיקר שם העיר אין מקום לטעות אבל בנ"ד שבגוף שם העיר יצטרכו לכתוב קעליץ ויהא מקום לטעות י"ל שנכון למנוע מלסדר גט שם. ולכתוב בלא יוד הרי כתב בט"ג בשא"ש סקט"ו ושנ"ג סק"ד שאם חיסר היוד שמורגש במבטא פסול הגט וכ"כ הט"ג בשמות עיירות סקט"ו שבמקום שרוצים להתחיל לכתוב גיטין צריך לכתוב ביוד אם מורגש היוד בהברה ומשמע שם דאיירי אף אם בשטרות כותבים בלא יוד ע"ש דמקודם כתב גבי טרעבוולא שהיו כותבים כן מכבר בגיטין ושטרות ואח"כ כתב שרוצים להתחיל לכתוב גיטין ולא הזכיר שרוצים להתחיל לכתוב שטרות וא"כ ה"ה בנ"ד:
ונראה לצדד בזה דהנה בט"ג שא"ז סק"כ כתב שאם נקרא זעילקא בהרגש יוד וחותם זעלקא יכתבו בגט זעלקא והרואה בגט יבין שזהו עיקר שמו ומה שבקריאתו מרגישים יוד הוא רק שיגרא דלישנא לגעגוע וכיוצא בו וגם בשמות נשים כתב שם שאין מדקדקין בזה ומ"ש בשא"ס סקט"ו ושנ"ג סק"ב ובשעו"נ גבי טרעבוועלא להחמיר אם לא כתבו היוד המורגש במבטא נראה דהיינו דווקא כשהיוד בסוף התיבה ואין אחריו רק אלף או הא כי אז היוד הוא נע כתנועה מיוחדת עליו וכמורגש במבטא לזה הוא מעכב וכ"כ שם בשנ"ג מפורש שהיוד מתנועעת ע"ש אבל כשהיוד באמצע התיבה ובא רק כדי שירגישו בהברת האות הקודם כאלו הוא עם יוד שזה הוי רק להורות שהברת האות היא רכה בזה אין מדקדקין כ"כ ואם חותם בלא יוד אזי כותבים בגט ג"כ בלא יוד ובט"ג שם צ"ל לפ"ז דקאי רק על שם עילקא דסליק מינה שם ולא על שם וועליא שהזכיר מקודם כי בכגון זה י"ל שהיוד מעכב וכנ"ל. וכן היכא שהיוד מורה על חיריק י"ל ג"כ שיופסל אם השמיטוהו כי עי"ז יטעו לקרות בנקודה אחרת וע' ב"ש בשא"א שכתב דבשמות שדומין זה לזה כותבין רק השם שחותם בו וע"ש באחרונים שהאריכו בזה וא"כ יש לדון דהכא כיון שבכל השטרות ואגרות כותבים קיעלץ או קעלץ בלא יוד אחר הלמד הרי הוחזק כן בשטרות ולזה אין לכתוב יוד אחר הלמד משום דאיכא למיטעי לקרותו בחיריק אבל כשלא יכתבו היוד יבינו שאין זה שינוי השם ורק שממשיכים היוד בשביל געגוע כמש"ל בשם הט"ג ולכן אם הדבר נחוץ לכתוב שם גיטין נכון שלא לכתוב יוד אחר הלמד כי אם יכתבו ביוד יהי הדבר זר מאוד באשר לא יעלה על דעת הקורא שהיוד בא להורות על הברת הלמד לבטא כמו עם יוד ואף שם עטיקא שכתב הט"ג לכתבו ביוד אם היה בא לפני למעשה לא הייתי ממהר לכתוב כן באשר לכל קורא יתראה זה כשינוי השם וכעין זה כתבו כמה אחרונים בשם טויבא שאם כתבו בלא יוד כשר: