שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קע
ע"ד אשר מורה אחד סידר גט סמוך לערב ולא הספיקו למסרו ביום ובין כה הלכה האשה. והבעל הפחיד את אבי האשה אשר יסע לאמעריקא ויעגן את בתו. והלך האב והביא את בתו וצוה המורה למסרו בלילה. ומעכ"ת מפקפקים בזה דהא קיי"ל באה"ע סי' קכ"ז ס"ה שאין לכתוב ביום ולמסור בלילה רק כשהוא ע"י שליח. וכתבו עוד כי העדים אמרו לו שלא יספיקו לתתו בעוד יום והשיב להם דנחתם בלילה אסור אבל ליתן בלילה מותר הרי שעשה כן לכתחילה ובקשו לדעת דעתי בזה. והמורה אומר כי באשר זה היה אור ליום ו' וביום א' היה אדר"ח שנמנעים מלכתוב גט לזה צוה למסרו בלילה:
הנה בגוף הדין אין מה להאריך כי מפורש בש"ע סי' קכ"ז באחרונים שם שלכתחילה אסור לעשות כן ובדיעבד יש מקילים. אכן לדעתי כיון שמוכח שלא ידע כלל הדין שזה אסור לכתחילה וכמו שאמר להעדים. א"כ יש לחוש שאינו בקי בדיני גיטין ואולי טעה בעוד פרטים. וכמו דקיי"ל בסי' קמ"א ס"ל שאם מצאו פקפוקים בההרשאה וכן בכל כיוצא בזה יש לחוש שהמסדר אינו בקי בטיב גטין. שוב ראיתי שכ"כ בשו"ת ברית אברהם סי' ק"ז בשם גדול אחד והובא בפ"ת שם שיש לחוש לזה. והב"א שחלק שם עליו נראה עיקר טעמו מפני שהנתינה היתה בעיר אחרת ע"ש ס"ס ק"ז. ועוד נראה דשם ידעו המסדרים את דין זה רק דנו דכיון שהנתינה בעיר אחרת א"ש וכדעת הב"א שם והביא כן בשם הרדב"ז וא"כ אין לחוש שאינם בקיאים בט"ג. משא"כ בנ"ד שלא היה שום שעה"ד ורק אח"כ אמר הבעל שיסע לאמעריקא. ובאמת אף אז היה אפשר לכתוב גט אחר בלילה וליתנו ומה שאמר המורה שהיה שעה"ד שלא היה יכול לעשות הגט עד יום ב' לדעתי היה יותר נכון לעשות גט בע"ש וביום אדר"ח שהוא רק חומרא בעלמא מלתת בלילה גט שנכתב ביום:
ועוד יש חשש בגט זה דכיון שאמר הבעל שיסע לאמעריקא הרי שחזר בו לגמרי מלגרשה בגט זה ויש בזה חשש ביטול הגט וכדאיתא בגיטין (דף ל"ב) ובטש"ע סי' קמ"א שאם אמר לשליח או להאשה שאין ברצונו לגרשה הוי ביטול הגט. ואף דקיי"ל בגיטין שם שחוזר ומגרש בו. כבר כתב הריטב"א (בדף י"ח) שם שזה רק אם מגרש באותו יום אבל לא ביום אחר ע"ש. ועוד נראה שאם אומר בפירוש שאינו רוצה לגרש הוי כמבטל גוף הגט ולדעת הרמב"ם ובש"ע סי' קמ"א סס"ב אינו חוזר ומגרש בו וכ"נ בגיטין (דף ל"ד) דאיתא שם שאם גילה דעתו שאינו חפץ לגרשה הוי גט משום דגילוי דעתא לאו מילתא היא משמע שאם אמר כן בפירוש הוי ביטול וכאלו ביטל גם את הגט ולא רק את השליחות ויש לדחות וע' גיטין (דף י"ח ע"ב) דחיישינן שמא פייס וכתבו התו' דחיישינן שמא אמר בפירוש שמבטל הגט ע"ש. משמע שאם אמר סתם שאינו רוצה לגרשה לא נתבטל הגט. אבל נראה דלאו דווקא נקטו זה התו' וע"ש ביש"ש בזה וכ"נ בשו"ת גליא מסכת סי' ד' שכתב שאם אמר שאינו רוצה לגרשה בטל הגט. והסברא נראה דהא בעינן שיהא הגט עומד לגרש בו וזהו ענין לשמה. אבל כיון שאינו רוצה לגרשה א"כ אינו עומד לגרש בו והוי כאלו נכתב שלא לשמה אכן בנ"ד יש לדון שלא ביטל הגט שהרי לא אמר שרוצה לדור עמה וקאמר שאם לא תקבל עתה גט ממנו יעגנה ויסע לאמעריקא והיש"ש ועוד מפרשים הוכיחו דלא שייך ביטול בגט מהא שאין מועיל ביטול לס"ת שנכתבה לשמה ולפמש"ל א"ש דס"ת עומדת לקרות בה לכל ישראל ולזה אף אם בעל הס"ת מבטל אותה מלקרות בה מ"מ הרי ראויה שיקראו בה אחרים. אבל גט אם הבעל אינו רוצה לגרש אשתו הרי אינו ראוי כלל לגירושין והוי כאלו נכתב שלא לשמה, ועוד דבנ"ד משמע מלשון השאלה שאמר זה קודם החתומה ואז יכול לבטל הגט לכ"ע ויש לדון בזה הרבה ולא אאריך בזה באשר בנ"ד י"ל שלא ביטל הגט שהרי אמר שאם לא תקבל כעת ממנו גט יסע לאמעריקא הרי רצה להכריחה שתקבל הגט ולא גרע מביטול על תנאי שאם לא תקבלנו כעת יסע לאמעריקא אבל עכ"פ יש בזה חשש:
ולדעתי אם רק אפשר להשיג גט אחר צריך לכתוב גט אחר וגרם זה מה שהמורה נתן הגט ביחידי בלי צירוף שארי מורים. ואף כי אין דרכי להיות הוגה דעות חוץ למקומי, בכ"ז אחרי שנשאלתי ע"ז מוצא אני לנכון לגלות דעתי אשר ראוי למנהיגי עירם לתקן שלא יסדרו גט רק כשיהיו ביחד שלשת המורים שבעירם וכולם יחד ישגיחו ע"ז ויעזרם ד' שלא יצא מכשול מתחת ידם: