שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קסו
וע"ד אם קנה כלי בית אם לחשבם ע"ח שלו או ע"ח שניהם לפי ערך המעות, הנה א"א לברר דין גמור בזה באשר אין מקור לזה. ונראה לדון בזה כפי ערך המעות דהא הכלי בית היו לצורך שניהם. ויש להסביר זה כי תקנת שו"מ היתה לעשות נישואיהם כאלו עשו עסק משותף וכשמת אחד בטלה שותפותם כדקיי"ל בח"מ סי' קע"ו ס' י"ט וכ"א נוטל שלו וה"ה הכא. ומה שהוציאו לצורך העסק הוא ג"כ משל שניהם ועפ"ז יש לישב מה שפסק הגאון בעל או"ת שצריך לנכות הוצאות הנישואין ושדכנות הובא בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ה והסכים לדבריו. ותמה הח"ס סי' ק"כ ע"ז. ולפמ"ש י"ל הטעם דכיון שנתבטל העסק בסיבתה יכול לנכות הוצאותיו כי הלא הוא מוכן לקיים העסק המשותף. ואף דעכ"פ נהנה מעסק זה איזה זמן. בכ"ז לא דקדקו כ"כ בזה כיון דבלא"ה הוי רק תקנה בעלמא. וגם נראה שכוונתו שם לנכות מחצה. ומיושב בזה מש"ש בשאילת יעב"ץ על שפסק סך קטן. ולפמ"ש א"ש דהיינו רק מחצה ואקצר. ואף שיש קצת לפלפל בזה אבל אין להחמיר בספק תקנה וכמ"ש הח"ס סי' ק"כ. והנה כת"ר הזכיר במכתבו תקנת שו"מ ובאמת כשהניחה זרע של קיימא אין שייך תקנת שו"מ רק תקנת סלוצק שהוזכר בפ"ת סי' נ"ג וכתב שם שנהגו כן באיזה פרטים. ושם מבואר שהנדוניא שייכת לזרעה:
וע"ד שנוהגים לתת ספר רזיאל תחת הכר של יולדת שחושבים זה לתועלת וחפץ לדעת דעתי אם מותר לעשות כן. הנה מפורש בש"ס ברכות (דף כ"ד) שמותר להניח תפילין שלא כנגד הראש. ומשום ריפוי בד"ת אין חשש שי"ל שזה בא רק לאגוני ולשמירה וכדאיתא בשבועות (דף ט"ו). וגם בנ"ד הוא להגין שתלד כראוי בלי פגע. ולזה נראה שאין למחות בידי העושים כן. ורק יזהירום שלא יניחום כנגד הראש: