שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלג
אשר נסתפק כת"ר באשה שהרגישה ובדקה ולא מצאה דקיי"ל ר"ס ק"צ שטמאה אם אירע לה כן ג"פ אי קובעת לה וסת ופלפל בענין ספק בדאורייתא שנוגע גם לדרבנן והנה אין הפנאי מסכים לי להאריך בענין זה ובגוף דברי התה"ד רק נראה דלענין וסת יש כאן ס"ס דאף אי נימא שבראשונה ראתה דם טמא שמא בשנית היה דם טהור וכן בשלישית וא"כ יש להקל בזה. וע' יו"ד סי' פ"ג לענין ס"ס בדאורייתא וספק בדרבנן וע' שעה"מ ה' מקואות כלל ה'. ועוי"ל דכל דין וסת הוא מצד ספק שחוששין שמא תראה בשעה זו שכבר ראתה ג"פ. ומ"ד וסתות דאורייתא ס"ל שבודאי תראה. ומ"ד דרבנן ס"ל שחז"ל גזרו בשביל שהוא ספק הרגיל קצת. אבל היכא דאיכא עוד ספק הוי ס"ס. שמא לא ראתה דם טמא ואף אם ראתה שמא לא תראה בפעם זה. ובזה יש להאריך בשארי איסורים דרבנן שנאסרו מצד ספק ובענין דמאי. ואקצר כי בנ"ד בלא"ה אין להחמיר אחרי שבגוף דינו של התה"ד נחלקו כמה פוסקים: