שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קכט
ע"ד שראובן החליף אצל שמעון מטבע של כ"ה רו"כ על מטבעות קטנות. וא"ל שמעון כמדומה שהמטבע כ"ה רו"כ אינה טובה והשיב ראובן הלא תדע ממי לקחת. ואם לא תהי טובה תחזירה לי. ושמעון שלח לבאנק מעות ושלח גם מטבע הנ"ל. ותפסו שם את המטבע הלזו באמרם שהיא מטבע שפסלתו מלכות. וצריך ליתן כסף אחר. והמטבע ההיא אין משיבים לו ותובע מראובן שישלם לו וראובן טוען שהוא לקחה מנכרי והנכרי אמר לו אח"כ שנתן לו מטבע טובה ולזה אינו מאמינו שזוהי המטבע שנתן לו. ואף אם האמת כדבריו ישיב לו עכ"פ את מטבע שלו ויוכל לתבוע את הנכרי שיתן לו אחרת ושמעון אומר שבשעת החילוף א"ל שצריך לשלוח כסף להבאנק והוי לאסוקי אדעתא שהבאנק לא ישיבוה עוד אם ימצאו שאינה טובה ועתה תפס שמעון משל ראובן כ"ה רו"כ. והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה בעיקר דין זה כבר הביא כת"ר מחלוקת הפוסקים בכגון זה בח"מ ס"ס ע"ה אי הוי א"י אם פרעתיך או א"י אם הלוותני ויפה כתב דבנ"ד שא"ל בשעת החילוף שכמדומה לו שאינה טובה הוי לכ"ע כאומר א"י אם פרעתיך. אך זה חסר הסבר. והסבר הדבר נראה דכיון שא"ל ראובן שיקחנה. ואם יתברר שאינה טובה ישיבנה לו א"כ הויא בידו כפקדון עד שיתברר אם היא טובה ולא קבלה בתורת פרעון רק להראות לבקי. ובלא"ה בנ"ד אין נ"מ בדבר כיון ששמעון תפס משל ראובן א"כ פשוט שישבע שמעון שהמטבע של ראובן תפסוה בבאנק שהיא פסולה. ויקח ממה שת"י משל ראובן כ"ה רו"כ. אכן מה שטוען ראובן שישיב לו המטבע. לכאורה היא טענה גדולה כיון שעי"ז יוכל לגבות מהנכרי. וכן קיי"ל בב"ב (דף צ"ג) שהבורר צרור מגרנו של חבירו משלם לו בעד חטים לפי שהיה מוכרם יחד עם החטים וכן קיי"ל בח"מ סי' רכ"ט ס"ב. ומה שטוען שא"ל שצריך לשלוח כסף לבאנק. ז"א טענה דהא אפשר שיראה מקודם לבקי כיון שהגיד לו בפירוש שאם יתברר שאינה טובה יחזירנה לו. אכן לדינא נראה שפטור שמעון אם ישבע שהאמת כדבריו. דהא ראובן בעצמו אמר שהנכרי טוען שנתן לו מטבע טובה. וא"כ אף אם היה מחזירה להנכרי לא היה משלם לו עבורה. כי אפשר שהיה טוען שהוא לא נתנה לו. וא"כ אין ההזיק ברי. והא דבורר צרור שהזכרנו הטעם משום דינא דגרמי ע"ש בפוסקים. ובגרמי בעינן שיהא ברי הזיקא כמ"ש הרא"ש והובא להלכה בפוסקים בח"מ סי' שפ"ו. ועוד דאפשר לא ידע שמעון שבבאנק יתפסו המטבע וחשב שאם ימצאו שאינה טובה יחזירוה לו וא"כ הוי שוגג בזה והרי דעת הש"ך בסי' שפ"ו דגרמי פטור בשוגג וכן תפסו האחרונים להלכה ע"ש: