שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קכו
ע"ד אחד שמכר ביתו לשמעון ע"מ שאם יחזיר לו המעות מחוייב להחזיר לו הבית וכן היה שהחזיר לו המעות והחזיר לו הבית רק שהתנה עמו שלא ימכרנו לשום אדם אחר רק לו ולא נכתב ע"ז שטר בערכאות. ועתה מכר הבית לבנו ורוצה שמעון לבטל המכירה כיון שעבר על התנאי. והמוכר טוען שבנו אינו בכלל התנאי ופלפל כתה"ר בחכמה וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה לא נתבאר יפה בדברי כת"ר אם התנאי שלא ימכרנו לאחר נעשה בשעת מכירה ראשונה או בשעה שהחזיר הבית להמוכר. ואם הותנה זה בשעת חזרה נראה פשוט דלאו כלום היא כיון שהיה מוכרח להחזיר לו לקיים תנאו הראשון וא"כ הוי רק פטומי מילי בעלמא מה שהבטיח לו שלא למכור לאחר. וכדאיתא בב"מ (דף ס"ו ע"א) דכל תנאי שלא היה מוכרח לעשותו הוי פטומי מילי וע"ש בתו' וצריך למיקנא מיני' בק"ס כשרוצה שיתקיים התנאי ע"ש (דס"ז ע"ב). ואם נעשה התנאי בשעת עיקר המכירה ונראה מלשון מעכ"ת שהתנה שאם יחזיר לו כספו יחזיר הבית רק באופן שלא ימכרנו לאחר משמע מזה שהכוונה היתה רק על החזרת המעות שלא יחזיר לו מעות של אחר וכעין הא דאיתא בקידושין (דף כ') שאינו לוה וגואל ובנ"ד הרי גאל ביתו במעותיו רק אח"כ מכר לבנו ואם התנאי היה שאף אחר החזרה לא ימכרנו לאחר. הנה לפ"ז לכאור' אין הלשון מדוקדק שהתנה שלא ימכרנו אח"כ לאחר רק לו דהא ממילא כשימכרנו לאחר תתבטל החזרה וישאר הבית ממילא של שמעון. וצ"ל דנ"מ לענין אם ימכור אח"כ לשמעון לא תתבטל החזרה למפרע רק יקנהו שמעון בעת המכירה השנית. ונ"מ לענין שכר דירת הבית משעה שהחזירו להמוכר עד עכשיו וכדומה לענין כמה דברים וע' כתובות (דף מ"ד ע"א). ואף שאם ימכור לאחר וממילא תתבטל החזרה ולא יהא במכירתו השנית ממש. וא"כ הרי לא עבר על התנאי שהרי אין ממש במכירתו ותתקיים החזרה ז"א דא"כ שוב תתבטל החזרה ואין לדבר גבול. וצ"ל שכוונתו היתה על מעשה המכירה אף שכשתתבטל החזרה תתבטל גם המכירה. וכעין זה קיי"ל גבי גט אם גירש ע"מ שלא תנשא לפלוני שאם נישאת לפלוני בטל הגט ובטלו הנשואין וע' אה"ע סי' קמ"ג סט"ז ובאחרונים:
וע"ד שטען המוכר שבנו אינו בכלל התנאי. ולכאור' צדק בדבריו דהא מפורש בערכין (דף כ"ה ע"ב) דבנו אינו בכלל אחר. אבל באמת ז"א דהא גם יבם איתא בקדושין (ד' י"ג) וסוטה (דף ה') שאינו בכלל אחר ומ"מ כתבו התוס' בכתובות (דף פ"א ע"א) שזה רק בלשון תורה. אבל בלשון חכמים מיקרי אחר וכ"ש בלשון בנ"א ודאי דמיקרי אחר. ועוד דבכתובות שם קאי על לשון הכתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ובשטר תלוי בלשון בנ"א. והנה בשטמ"ק בכתובות שם הביא בשם הריב"ש לחלוק על התו' וכתב שאין לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים ותירץ שם דרק היכא דאיכא יתורא דקרא ממעטינן יבם או היכא שצריך לפרש דהאי אחר הוי דווקא יבם. אבל סתם אחר יש במשמעותו גם יבם. והריטב"א בחי' לקדושין (דף י"ג) כתב דרק לגבי עצמו מיקרי אחר. אבל אחרים אין קוראים ליבם אחר או דרק גבי מערכי מלחמה מוכח דלאו היינו יבם ע"ש. ומשמע לכאורה שדעתם דיבם לא הוי בכלל אחר אבל ז"א דאדרבא מוכח דס"ל דגם יבם הוי בכלל אחר לגבי עצמו עכ"פ רק היכא דאיכא יתורא דקרא וה"ה לבנו דרק מיתורא דקרא ממעיט בערכין (דף כ"ה). והנה בנ"ד אם התנה הלוקח בשעת שהחזיר הבית שלא ימכרנו לאחר כבר בארנו דלא מהני. ואם התנה המוכר מתחילה כמש"ל הרי לגבי עצמו הוי אף בן כאחר אף לדעת הריב"ש וריטב"א. ולהראשונים שתרצו דרק היכא דגלי קרא לא הוי יבם כאחר הרי ס"ל דבכל מקום הוי כאחר ובתו' רי"ד בקדושין שם תירץ ג"כ דלשון חכמים לחוד וכמ"ש התו' בכתובות. עכ"פ נראה להלכה בנ"ד דאף שמכר לבנו בטלה מכירתו וחוזר ללוקח ואף אם התנה הלוקח נלע"ד לדינא דגם בנו מיקרי אחר כי כ"נ דעת רוב הראשונים שם וכ"נ פשטות הש"ס והסברא דרק לגבי עצמו קרי ליה אחר הוא דחוק. וגם דהא באמת לשון הכתובה הוא תיקון חז"ל והבעל אינו אומר לשון זה ואינו יודע כלל מזה. ורק י"ל דחז"ל תיקנו לשון הכתובה כאלו הבעל אומר כן והוא דחוק. ומטרדותי אקצר: