שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קיט
ובשם הבעל לכתחילה נראה שהיה צריך לכתוב והמכונה ונקל כפי שנקרא בפי כל כמ"ש האחרונים כי לא כל אדם יודע שהנון הנרגש במבטא הוא בשביל העין ורק בשם יעקב יודעים שיש בו עין אך בדיעבד אינו מעכב. ובשם האב הוה צריך לכתוב מרדכי צבי המכונה מאטא או מאטיא כפי ההברה במקומם וכ"ה באחרונים. אך בנ"ד שהוא שעה"ד גדול יש להקל בזה בדיעבד כשהשמיטו וכדקיי"ל בסי' קכ"ט ס"ט ברמ"א שם וע' חיבורי ח"ג סי' ק"ט. ובשם האשה שנקראת טאמארא וכתבו בגט תמרה צ"ע דהא אפשר שיקראו תמרה על שם פרי של תמר והוא בשוא על המם וכ"כ בט"ג שנת' ע"ש:
ובנ"ד כתב כת"ר שלא נתברר אם הוא נגזר משם תמר וגם אין ידוע חתימתה נראה לכתוב לכתחילה בטית וכ"נ בט"ג שנת'. וגם לכתוב אלף אחר כל אות כדי שנדע שכל אות נקוד פתח לבד האחרון דבלא"ה הו"א שהמם נקוד שוא. ואף שכתבתי למעלה בשם באלהאטש שאם הבית נקוד פתח א"צ לכתוב אלף. היינו שם דליכא למיטעי כי ההבדל שם ניכר שהוא בפתח דבלא"ה קשה לבטא התיבה ההיא, משא"כ בנ"ד וכ"כ האחרונים דפתח אינו מושך אלף רק היכא דאיכא למיטעי ע' בזה בנו"ב מ"ת סי' קט"ו וט"ג שא"ו סק"א ושא"ל סק"ז ושנ"ח סק"א ועוד בכ"מ אכן בנ"ד בדיעבד והוא שעה"ד נראה להקל כשנכתב בתיו ובלי אלפין כי אף שאפשר לקרוא המם בשוא מ"מ כיון שאפשר לקרוא בפתח אין לפסלו דהם גם כשיכתבו אלף אפשר לקרוא בקמץ ומ"מ כותבים כן לכתחילה. ואף דבנ"ד גרע דכיון שכתבו הא לבסוף מוכח שהוא שם קודש ולא מצינו רק תמרה שהוא פרי ונקרא המם בשוא. מ"מ נלע"ד שאין לפסלו כיון שאפשר שמקור שם זה מתמר והמשיכו לשם געגועים תמרה ומקמץ לפתח אינו שינוי כ"כ כי הם אב ותולדה כידוע למדקדקים. והספרדים קוראים קמץ קטן כמו פתח ואם אפשר לכתוב גט אחר נראה שצריך לכתוב:
וע"ד שבחתימת העד ששמו יהודה ליב נעשה טשטוש באות ה' וד' ונעשה נגיעה מהויו להדלת וגם הדלת בעצמו מטושטש כי מתחילה נעשה כעין ריש ותיקנו אח"כ ולא תיקנו יפה וגם כשגרר הנגיעה הנ"ל נעשה נקב שם ואין הדלת מוקף גויל. בזה יפה כתב כת"ר להקל כמו שהביא מהרבה אחרונים וכמ"ש ג"כ בחיבורי ח"ד סי' קי"ח. ובפרט לפמ"ש כת"ר שתינוק חריף קוראו כהוגן. ומעיקר הדין א"צ בעדים רק שידעו שהיא חתימתם וכדאיתא בש"ס רב צייר כוורא וכו' ובפרט בנ"ד אין כאן מקום לטעות ושם ליב ושם אביו אין בו שום טשטוש ובפי כל נקרא ליבא לזה פשוט שיש להכשיר בנ"ד: