אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן צד

סימן צג

כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה אליעזר הלוי נ"י דק' הוראדניא.

ע"ד שהיו י"א אווזות בכלוב שברפת וד' אווזות בכלוב שני שם במרחק ששה אמות מהראשון, ובראשון יכולים להחזיק שלשים אווזות. ונמצאה אחת מן הי"א אווזות שראשה קטוע וצוארה בולט בין שליבה לשליבה כדרך שהיא אוכלת שפושטת צוארה שם ובין שליבה לשליבה יש יותר מטפח באופן שיכול הדורס לכנוס דרך שם לתוך הכלוב. ובערב העמידו שם רשת ברזל לתפוס הדורס. ונמצאה למחר עוד אווזא באופן הנזכר. וברשת שהעמיד נלכדה שונרא. ועל שאר האווזות אין שום רושם. ונסתפק כת"ר אם יש לאסור שאר האווזות והאריך בד"ת. וחפץ לדעת דעתי בזה:

והנה באשר זה מעט אשר באתי מברלין שנסעתי שם להתרפאות וגם עתה עודני קצת חולה. לזאת אשיבנו בקוצר. הנה כת"ר לא ביאר אם העמיד הרשת מבפנים לכלוב או מבחוץ. ונראה שהיה בחוץ כיון שלא דן ע"ז כת"ר שמוכח מזה שהדורס נכנס לפנים. והנה לולא שנתפסה שם שונרא היה מקום להקל דאימור כלבא כיון שלא ראינו דורס לפנינו. אך כיון שיש לפנינו דורס מוכח שהוא עשה זאת. וגם דהא קיי"ל בסי' נ"ז סי"ג שתולין במצוי. וזה מצוי יותר ששונרא תעשה כזאת רק שאפשר ששונרא אינה מצויה במקום זה. אבל בנ"ד שנמצאה כאן שונרא יש לתלות בה יעו"ש בש"ע ואחרונים. ומ"מ אין לחוש שנכנסה לתוך הכלוב ודרסה עוד אווזות. וכמ"ש הר"ן הובא להלכה בסי' נ"ז ס"י שאם הושיט הדורס ידו לתוך הכלוב והעופות בורחים מלפניו יש לחוש לכולם אף אם קטע רישא דחדא. דהכא לא ראינו שברחו ממנו. ואמרינן כאן נמצא האווזא עומדת צוארה לחוץ וכאן היתה בחייה שהושיטה צוארה לאכול והרגה הדורס ושאר האווזות לא יצאו לאכול, ומה שלא נכנס הדורס לפנים. י"ל דנח רוגזיה או שהיה ירא ליכנס לכלוב סגור שיש שם הרבה אווזות. דהא אמרינן בש"ס דכשהדורס מקרקר אמרינן שירא מן העופות. הרי שאפשר שהדורס ירא מהם. ומהיכא תיתי לחוש לשארם והיינו ספק על ספק לא על דלא חיישינן. וכעין ראיה יש להביא מהא דאיתא בב"ב (דף נ"ו ע"א) דרבא ס"ל שם דאף שיא ומיצר וחצב הוי הפסק לענין שבת וכ"ש לענין טומאה והיינו אליבא דר"א דס"ל שם ספק ביאה טהור ע"ש. וע"ש (דף נ"ה ע"ב) בתו' שיש מפרשים טעמו דר"א לא משום ס"ס רק דספק ביאה שאני. הרי דהיכי שמקילין בספק ביאה הוי ספק אף היכא שיש הפסק קטן. וא"כ ה"ה בנ"ד דקיי"ל דשרי בספק על מיקרי ספק על אף בכלוב העומד ברפת וידענו שנכנס הדורס ברפת. מ"מ הוי ספק אם נכנס לתוך הכלוב. ואף לדעת המפרשים טעמא דר"א משום ס"ס וחכמים ס"ל דלא חשיב ס"ס. מ"מ היכא שמקילים בספק ביאה י"ל דמודו דהוי הפסק ומכ"ש בנ"ד דהכלוב הוא דבר בפ"ע ומופסק לגמרי מהרפת. י"ל דלכ"ע הוי ספק על, ובפרט דבפעם השני חזינן שנתפס הדורס מבחוץ. בודאי י"ל שלא נכנס לפנים ואין לחוש שנכנס לפנים ויצא דכאן נמצא כאן היה. וגם יש חזקת היתר של האווזות. וגם יש לצרף סברת המ"ב דהיכא דלא מטי בחד שיחיא מיקרי מקום רחב. ובנ"ד הרי היה הכלוב מחזיק שלשים אווזות. וכבר הביא זה גם כת"ר והביא עוד הרבה אחרונים שמקילין בכגון רנ"ד. ואין הפנאי מסכים לי לעיין בדבריהם. וגם י"ל דהוי ס"ס שמא לא נכנס ואף אם נכנס שמא לא דרס. וכעין מ"ש הש"ס בב"ב (דף נ"ה ע"ב). לר"א שם ואף חכמים דפליגי שם. היינו משום דלא חשיב ספק אם נכנס לשדה זו או לא כיון שנכנס לבקעה. אבל בנ"ד שפיר הוי ס"ס ובזה יש מקום לדון. אך בלא"ה נלע"ד שיש להכשיר שאר האווזות שבשני הכלובים וכמ"ש כת"ר ובפרט דהוי הפ"מ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה