שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פד
וע"ד שלקח מחבירו קדירה של חרס וא"י אם הוא של בשר או של חלב ודן כת"ר דכיון דהוי אב"י הרי הוא ספק דרבנן ומותר להשתמש בזה לבשר או לחלב כפי שירצה. לדעתי ז"א דזה שייך רק לענין איסור שהספק הוא אם יש איסור בקדירה זו או לא. אבל בהיתר אין שייך זה וכעין מ"ש הר"ן בנדרים (דף נ"ב). אך שם הטעם דהוי כמב"מ ע"ש. ועוד דהא עיקרו הוא איסור דאורייתא וכבר כתב בשו"ת הרשב"א סי' ת"א דבזה מחמירין בספיקן אף אם הוא עכשיו מדרבנן ע"ש וע' ספר בית יצחק סי' כ"ג בזה באורך. ועוי"ל דהא באמת יש תקנה ללבנה רק דגזרינן דלמא חייס עלה ולא ילבנה כראוי וא"כ כיון שאפשר להפליט הבלוע בה ולשרפו הוי כדשיל"מ ואסור להשתמש בה עד שילבנה. ואף שאין בו דין דשיל"מ גמור כמבואר בפוסקים. מ"מ אין להקל לכתחילה כיון שאפשר לתקן [וע' שבו"י סי' מ"ז לענין סכין הנמצא ברחוב והביאו כת"ר ג"כ אכן בפ"ב דמכשירין מבואר דלענין דבר הנמצא מחמרינן בספיקו אף בדרבנן יעו"ש ויש לדון על הפוסקים שלא הביאו דין פת שנמצא וספק אם הוא של עכו"ם ואכמ"ל בזה]. ועוד דזה דמי לספק בדבר שנעשה ע"י גלגול דרבנן שכתב הד"מ ס"ס נ"ז וכן כל האחרונים בכללי הספיקות שיש להחמיר אף בדרבנן. וה"ה בנ"ד דהא מתחילה היה הכלי ב"י והיה אסור להשתמש בו מדאורייתא. וכן מצינו בכלי עכו"ם שאסור להשתמש בהם אף דהוי ס"ס דהא להכי אמרינן סתם כלי עכו"ם הם אב"י כמ"ש התוס' בע"ז (דף ל"ח). וא"כ בידוע שאינם ב"י הרי הוי ספק דרבנן ועכצ"ל כמש"ל ויש לדחות ועיין חיבורי ח"ב סי' מ"ט. עכ"פ לדעתי אסור להשתמש בה לא לחלב ולא לבשר: