אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ערה

סימן רעד

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה שמרי' נ"י הרב דק' הינטשעשט.

ע"ד אחד שנסע למעראן להתרפאות. ובא חותנו לבקרו וראה שהוא מסוכן. ורופא יהודי שהיה מבקרו הבטיחו שאם ימות חתנו יודיע תיכף. וגם הכיר שם עוד יהודי חובש. ואח"כ כתב החולה שהחליף אכסניא שלו לבית יאהן פלאצקי. ושלחו על שמו מכתבים וכסף ובאחרונה שלחו שלש מאות רו"כ. ואז הגיע לחותנו מכתב בלשון אשכנזית. אדון נכבד לדאבוני הגדול אני מודיעו את הבשורה המעציבה כי חתנו ה' אשר דארפמאן נפרד פתאום. ונכתב בל"א פלעטצלוך פפרשיידין איסט. ובזה אברר את השתתפותי הנאמנה בצערו. אשאר מכבדו ד"ר גארא. וכתוב היום והשנה. וזה היה על נייר שנדפס בו שם הרופא הנ"ל וכינוי ומקומו כנהוג. ואח"כ הגיע מכתב שחתום עליו יאהן פלאצקי שמודיע ממיתת הנ"ל ושהשלש מאות רו"כ שנשלחו מעוקלים על שכר דירה והוצאות הקבורה. ושיודיעו מה לעשות בחפציו וזה נכתב בלשון המדוברת בינינו וחתום היה בכתב אשכנזית וכשכתב לו חותנו. הגיע מכתב בחתימת פלאצקי. שהשיג המכתב ושחתנו מת ביום כ' מח' והנטריאן ישיב לו את חפציו וכתביו. וכתב לו עוד והשיב כנ"ל. ואחר כך הגיע מכתב מהחובש הנ"ל בשפה המדוברת שלא יתבע מפלאצקי את החפצים כי אין כדאי הדבר. וכת"ר דרש מהשו"ב דשם שיודיעו בירור הדבר להתיר אשתו. ולא השיבו. רק הגיעה תעודת מיתה מהערכאות דשם שאשר דארפמאן מת ביום 18=טען נאוועמבער מחולי הריאה ונקבר על ב"י הישראלי והיה בן ל"ח שנה ונשוי ונולד ברוסיא בעיר גאנשעוו ונכתב בעיר קישינוב. וחתום ע"ז סגן הרב מטעה"מ. וארבעה מערכאות חתומים. ויש בזה ריעותא כי עירו נקראת גאנטשעשט. ויש עוד עיר ברוסיא ששמה גאנטשעסק. ונסתפק מעכ"ת אם יכולים לסמוך ע"ז להשיא אשתו כי אין איש מכיר כתב יד האנשים ההם וגם כי כל האנשים שבעיר ההיא הם מחללי שבתות וגלוחים. וכת"ר פלפל בכל פרט. ובאשר הייתי חולה ל"ע כחצי שנה ועודני עוסק ברפואות לזאת אשיבנו בקוצר:

בדין עדות אשה בכתב איתא בירושלמי שילהי יבמות מצאו כתוב בשטר. משמע דהיינו רק כשנכתב בלשון שטר להעיד ע"ז ולא במכתב בעלמא. וכ"ה לשון כל הפוסקים כתוב בשטר. וכן מוכח בירושלמי שם דמייתי ראי' מדמעטינן מקרא דע"פ שנים עדים ולא עד מפי עד ולא מפי כתבם. וכיון דבעדות אשה כשר עד מפי עד. ה"ה מפי כתבם כשר ע"ש. וא"כ מוכח שלא הוכשר רק שנכתב בלשון שטר להעיד על זה. ולא כשכותב זה לצורך ענין אחר. וזה קשה על הסוברים דנכרי מסל"ת נאמן אף בכתב. וממילא בנ"ד הרי לא כתב זה פלאצקי בתורת שטר. רק בדבר החפצים והכסף וי"ל דלא מהני. וכן הד"ר גארא כתב רק לאות השתתפות בצערו כמבואר במכתבו. ונראה דס"ל להפוסקים דכיון שמצינו בירושלמי דלענין עדות אשה אנו תופסים כתב כמו בע"פ. ממילא נדע דה"ה בנכרי מסל"ת. וכן כשכתב אחד במכתב שפלוני מת דהוי כאלו הגיד כן בע"פ דמהני. והא דאיתא, בירושלמי לשון שטר י"ל דהיינו רק כשמצאו שטר כזה ולא יצא מיד אדם וכלשון הירושלמי שם. מצאו כתוב בשטר ובאופן כזה ודאי דלא מהני. דאפשר כתב אחד זה לטיוט בעלמא בלי שום כוונה. ומדוקדק בזה לשון הירושלמי מצאו וכו'. ולפ"ז י"ל דגם הרמב"ם מודה דבנכרי מהני מסל"ת בכתב. ורק כשנכתב בלשון שטר כתב הרמב"ם דבעינן שידע שהוא כתב של ישראל. ובזה מיושב דקדוקי האחרונים בלשון הרמב"ם. ומוכח שא"צ קיום דהרי לא כתב שצריך שידעו אם היא חתימתו רק שהוא כתב של ישראל. וכ"כ הרבה פוסקים שא"צ קיום. ובשעה"ד יש לסמוך עליהם. ע' באחרונים בזה:

ולפ"ז גם במכתב שנכתב להודיע מזה ג"כ יש להתיר כיון דלדינא א"צ דווקא שטר. ולא גרע מאלו הגיד כן בע"פ וכמש"ל דהירושלמי השמיענו רק דכתב הוי כבע"פ. ואף שכתבו הפוסקים שם שצריך שידע שהוא כתב ישראל. הנה בנ"ד נכתבו מכתבי פלאצקי והחובש בכתב ישראל. וזה אין מצוי שנכרי יכתוב בכתב ישראל. ומה שחתם בכתב עכו"ם אין קפידא. דהא אף בחתם כוורא או חרותא שפיר דמי ומ"ש שהם פסולים לעדות קשה עלי לדון שכולם פסולים לעדות קודם שהועד בב"ד לפסלם. ואף שידוע שמגלחים זקנם וכדומה. מ"מ רובם הם כתינוק שנשבה. ואין יודעים חומר האיסור בזה. וכדקיי"ל בח"מ סי' ל"ד שאם אפשר שהוא שוגג או מוטעה אין לפוסלו. ומ"ש הד"ר גארא שנפרד. יפה כתב מעכ"ת דכיון שידוע שכן דרך אנשי מעלה לכתוב על מיתה. וגם כי הד"ר הלז הבטיח לחותנו להודיעו אם ימות. הרי זה הוכחה גדולה שכוונתו על מיתה. ועדיפא מלשון ז"ל שפלפלו בזה האחרונים. וגם אי נימא שנפרד ונסע למקום אחר. הו"ל לבאר לאיזה מקום נסע. ויפה הביא מעכ"ת ראי' מלשון שכיב חיואי. אך אולי בלשון ארמי שבזמנם היה מלת שכיבה רק על מיתה. וגם דלא מסתבר כלל שחולה מסוכן יברח פתאום ולא יודיע מאומה לביתו ובפרט שהניח חפציו וכספו דהלא כותבים משם שישיבו לו החפצים ושארית כספו. וא"ל שג"ז זיוף. דמי יעשה זאת לכתוב חוב על עצמו שיש אצלו חפצים וכסף. ואף שיש לדון בזה. מ"מ פשוט בנ"ד שאין לחוש שכוונתו על בריחת האיש. כי אז היה כותב מפורש שברח או נסע. ואף שמכתבו כתוב בכתב אשכנזית. מ"מ אין ראי' שכתבו עכו"ם כי במדינות הללו רובם כותבים כן. ועכ"פ הרי יודע הוא שד"ר גארא הוא יהודי. וכיון שהוא חתום עליו מוכח שהוא כתב ישראל וכ"כ בנוב"ק ס"ס ל"ג שאם הכתב הוא כתב עכו"ם. וחתום עליו שם יהודי יש לסמוך עליו ע"ש. והיינו כמש"ל. ומ"ש מעכ"ת דכתב נדפס בשמו הוי כקיום. יש לדחות] ומכתבי פלאצקי אין בהם חשש. ומה שהשיב על מכתבו הוי כקיום כמ"ש האחרונים. ורק חשש למ"ש רק דארפמאן ולא נזכר שמו. ולענ"ד אין לחוש לזה דהא מוכח שכוונתו על איש זה ממה שכתב לחותנו וגם הזכיר השלש מאות רו"כ ששלחו לו וגם ידוע ממכתב חתנו שהתאכסן אצלו וכ"ז הוי ללמד למקום אחר כי בנ"ד אפשר לכתוב לפלאצקי שיברר בדבריו שם הנפטר ומקומו. ולדינא א"צ לזה דהוי כחוכא ואיטלולא. ואף דמצינו ביבמות (דף קט"ו) שחששו לתרי יצחק אף שהיה ריש גלותא ועוד סימנים שם. וע' שו"ת הרא"ש כלל נ"א ס"ב. מ"מ בנ"ד שכתב פלאצקי לחותנו הויא הוכחה גמורה. וכ"נ מדברי הרמב"ם פי"ג מה"ג וטוש"ע סי' י"ז סי"ח שכתבו שב"ד אמרו לשליח שיאמר בעיר פלונית שמת יצחק בן מיכאל הרי שדקדקו לומר שיאמר בעיר פלונית דזה הוי הוכחה שהוא מעיר פלונית. שוב ראיתי שכ"כ המהרי"ק שורש פ"ד. וזה נעלם מעיני הרבה אחרונים. וגם דהא כתב פלאצקי שהוא חתנו של אברהם ראבינאוויץ. ובבה"ט סקס"א הביא משו"ת הרח"ש דזה הוי כשם עירו. ובפרט שיש לפנינו מכתבי הד"ר גארא ושל החובש. וגם תעודת הערכאות על מיתת האיש הזה יש לצרף. ואף שנכתב שם העיר גאנשעוו. מ"מ הוא טעות דמוכח כיון שיש כאן הרבה סימנים שהוא בן ל"ח ונכתב בקישינוב וחלה בחולי הריאה ומת באותו יום שכותב פלאצקי. וגם נשלחה לעירו ואין לחוש שנזדמן איש שיש לו כל הסימנים הללו שמת במעראן ונולד בעיר ששמה גאנשעוו והוא טעות דמוכח בשביל כי שם אין רגילים בשמות עיירות של מדינתינו. וכן קיי"ל בסי' י"ז סי"ח דאזלינן בכה"ג בתר אומדן הדעת. עכ"פ לענ"ד מותרת האשה להנשא. ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה