שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן עח
ע"ד שהיתה אונא העליונה במקום שכנגד שומן הפריסה סרוך בחוט דק אל השומן והחוט היה אדום. וכשהסירו הסירכא נמצא שם איזה בצבוצים. אבל במקום עמידת הסירכא א"א שיהא רק בצבוץ אחד. כי החוט היה דק מאוד. ושארי הבצבוצים המה בהכרח חוץ למקום הסירכא. ולזה א"א להחליט שבמקום הסירכא בצבץ. כי אפשר שכל הבצבוצים המה שלא במקום הסירכא. כי לפי שהסירכא היתה דקה מאוד א"א לצמצם מקומה. וחוטים כאלה להשומן היו הרבה באונא ההיא. ועברו כראוי ולא בצבץ במקומם. והריאה היתה קלושה מאוד. והסיבה לזה אמרו כי הבהמות באו ביום ההוא מדרך רחוקה ולא שתו בדרך:
הנה בסרוך לשומן הפריסה כתבו קצת ראשונים שא"צ בדיקה כלל וכמ"ש בחבורי ח"א סי' נ"ג. וא"נ הוי ס"ס דשמא א"צ בדיקה ואף אם צריך בדיקה שמא אין הבצבוץ במקום הסירכא. ועוד כיון שרוב החוטים עברו כראוי. י"ל שגם חוט זה היה כמוהם ועבר כראוי כיון שהוחזק מקום זה שנסרך ממנו חוטים מחמת ליחה להשומן, דהא טעם בדיקת סירכא הוא כדי לברר אם הסירכא מחמת נקב או התפשטות ליחות. והחמירו בזה לפי שהוחל דבר המטריף וכמ"ש בחבורי ח"א סי' נ'. אבל היכא שהוחזק מקום זה שמתפשט ממנו הליחות. שוב לא מיקרי הוחל דבר המטריף. ועפ"ז יש מקום לדון בכל ריאה שנמצאו בה ארבע סירכות ושלש עברו ולא בצבץ. שיש לתלות שהסירכא הרביעית היא ג"כ מהתפשטות הליחות. ונהי שלכתחילה צריך לברר ולבדקה כדין כל ספק שאפשר לברר. אבל כשנאבדה יש לדון כן. ולא גרע מריאה שנמצא בה מורנות שכתבו האחרונים שתולים שארי נקבים שנמצאו ג"כ במורנות. ואף היכא שהמורנות שנמצאו היו בתוך הריאה. ורחוק לתלות שאותם המורנות עשו גם שארי הנקבים. ואף לשיטת הראשונים שבדיקת הסירכא הוא כדי לברר אם היה סופו לנקוב או לא י"ל ג"כ דכיון דחזינן שרוב החוטים לא היו סופם לנקוב. בודאי כל דפריש מרובא פריש. אך זה יש לדחות. ועדיפא מיניה כתב בשו"ת עין יצחק סי' ח' לתלות בצבוץ תחת סירכא בחוזק נפיחה היכא שנעשה כן במקום אחר בריאה זו. ואף שבחיבורי ח"ב סי' כ"ד הקשיתי על זה. אבל בנ"ד שפיר י"ל כנ"ל ועכ"פ כיון שהיה לשומן הפריסה. יש לצרף כל הנ"ל ולהקל. ובפרט בחוט אדום שאינו סירכא רק כעין דלדול וכמבואר באחרונים שדלדול שנסרך יש לדון להכשירו וההכרח לקצר: