אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סז

סימן סו

וע"ד שתחבו כף של בשר ב"י לקדירה של חלב שאין בה ס' נגד הכף ואח"כ תחבו כף של בשר ב"י לקדירה של בשר ולקדירה של חלב הנ"ל ואין ידוע לאיזו תחב מקודם וגם נגד כף זה אין ס' בשל חלב. ודן רב אחד להכשיר עפמ"ש החו"ד סי' צ"ב סקכ"ה דאף שאין ס' נגד הכף מ"מ הלא טעם הבשר שבכף הוי מב"מ עם הבשר שבקדירה ובטל מה"ת ברוב. ונגד טעם החלב שבכף יש ס' בקדירה וא"כ הוי רק ספק דרבנן. וכת"ר דעתו להחמיר בזה:

הנה יפה העיר כת"ר ממ"ש הפמ"ג סי' צ"ד במ"ז סק"ג דבכף מעיקר הדין י"ל שפלט טעם הבשר כי הוגעל בקדירה של חלב ובלע רק חלב. ורק החמירו לאסור הכף משום שמא לא עלו הרתיחות כדין הגעלה. וא"כ הכא בעינן ס' כנגד כל הכף כיון שי"ל שאין בו טעם בשר כלל והוי ספק דאורייתא. וכבר כתב בפמ"ג שם שאין מצרפים אף לס"ס את הספק שמא לא הוגעל הכף ע"ש, וגם י"ל שחזקת הכף מסייע לזה דהא הוחזקה של בשר. ואי נימא שתחבו מקודם לחלב ואח"כ לבשר. א"כ הוגעלה אח"כ בשל בשר ובלעה מן הבשר והרי היא של בשר כבתחילה. ואף שאנו מחמירים שלא לדונה כהגעלה גמורה. אבל עכ"פ מעיקר הדין יש לה חזקה זו. ואף הרי שבלעה גם מהחלב שפלטה להקדירה דהא אין ס' בקדירה כנגדה. מכל מקום י"ל דהוי ס"ס דהא דבעינן ס' נגד כל הכף הוא מצד דלא ידעינן כמה בלעה. ואף שהפרי מגדים כתב במ"ז ר"ס צ"ד שאין מצרפין את זה לספק מ"מ נראה דהוי רק מדרבנן להחמיר לשער נגד כל הכלי והוי עכ"פ ספק דרבנן וע' באחרונים שכתבו שבהפ"מ יש לצרפו לס"ס והיינו אם לפי אומד הדעת יש ס' נגד מה שבלע הכף וכדאיתא התם וגם דהא דעת הראב"ד הובא בש"ך סי' צ"ח סקי"ב דבכלי עץ או מתכת משערין רק באומד כפי שבלע אף כי יש כמה ספיקות בזה כמובן. וגם דהא יש פוסקים דטכ"ע דרבנן ובטעם שנבלע בכלי ס"ל להרבה פוסקים דהוי דרבנן ע' פ"ת סי' צ"ח וכן אם יש מים בקדירה יש לשער גם נגד המים דהא הכף בלע גם מן המים וכן אם היה מים בקדירה שנשתמשו בכף זה מקודם. ועוד יש לדון בנ"ד שאם הקדירה של בשר עומדת יותר קרוב אל האיש הבא לנער הקדירות יש לנו לתפוס שניערה בראשונה דהא קרוב הוי מדאורייתא כדאיתא בב"ב (דף כ"ג) וגם י"ל דהוי קירבא דמוכח דכיון ששכח ורצה לנער שתי הקדירות בודאי לא ינער מקודם את הקדירה הרחוקה ואף שי"ל שטעה וחשב שהרחוקה היא של בשר וניערה תחילה ואח"כ שכח שהכף של בשר וניער גם את זו מ"מ רחוק לומר כן וגם דהא האיש שניער בודאי אומר איך היה מעשה אך י"ל דלא אזלינן בתר קרוב רק כשספק באיזה מקום נעשה. אבל כשנעשה בשני המקומות והספק הוא באיזה קדם ל"א בתר קרוב. ואקצר בזה אחר שלא בא מזה בשאלה:

ובגוף דין זה יש לדון דהא כל כלי ישינה בלועה מכבר מדברים שונים ורק אחר מעל"ע נפגם הטעם בבליעות הקודמים אבל הטעמים הקודמים לא יצאו לגמרי רק שנכגמי א"כ כל זמן שלא הגעילו את הכלי יש בכלי טעמים פגומים מכבר ולא נבלע בכף מהתבשיל שתחבו בו ביום זה רק מעט ובודאי יש בקדירה השנית ס' נגד מה שבלע הכף מהתבשיל שנתחב בו ביום זה וא"ל שלאחר מעל"ע מתמעט הטעם שבתוך הכלי דפשטות לשונות הש"ס ופוסקים משמע שהטעם נשאר בכלי רק שנפגם ובע"ז (דע"ו) איתא דקדירה ב"י ג"כ פגמה פורתא הרי שאף שבאותו יום ישנו הטעם בכלי בכ"ז נפגם מעט טעמו וכן דעת הרבה פוסקים דבפסח נטל"פ אסור אף בכלים ע' סי' תמ"ז ס"י והיינו משום שעדיין יש טעם החמץ בהכלי רק שהוא טעם פגום ועכצ"ל שאנו אומרים שהטעם הפגום שהיה בכף מכבר נפלט לתוך התבשיל שנתחבה בו היום ובלע במקומו מהתבשיל הזה וא"כ יש כאן ס"ס שמא נבלע כעת רק מעט ואף אם נבלע הרבה שמא פלט כעת רק מעט. ועוד יש בנ"ד ספק דהא הכף הראשון והשני פלטו לתוך החלב טעם הבשר הבלוע בהם וכשחזר החלב ונבלע בהכף השני נבלע בו חלק מטעם הבשר שנבלע בהחלב וגם דהא אף אי נימא שהכף הוגעל בהחלב מ"מ ע"כ נשאר בו מעט מטעם הבשר וכמבואר בפוסקים דרק ע"י ליבון כלה כל הבלוע אבל בהגעלה נשאר קצת בכלי רק דהוי כמשהו ואין לחוש שלא יהא בו ס' וא"כ י"ל דכיון דכל הני הוי מב"מ בבשר שבקדירה ונגד טעם החלב אפשר שיש ששים בתוך הקדירה והוה רק ספק בדרבנן. ועכ"פ בצירוף כל הני ספיקות יש מקום להקל בנ"ד ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה