אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סה

סימן סד

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה יצחק מרדכי נ"י מו"ץ בפרשיסחא.

ע"ד שנותנים המזוזה בתיק של זכוכית ועושים טס של אבר ומתחת יש כעין טבעת עם בית קיבול שתוחבים שם קצה התחתון של התיק. ולמעלה יש כעין טבעת מפולש שתוחבים שם קצה העליון של התיק הנ"ל. ובטס יש נקבים לחברה למזוזת הבית במסמרים. וחשש מעכ"ת שאין יוצאים בה משום דהוי כתולה מזוזתו. והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ומחלישות כחי כעת ל"ע אשיב בקוצר:

הנה בזה יש שתי חששות. אחת משום דהוי כתולה חזוזתו שפסולה כדקיי"ל במנחות (דף ל"ב ע"ב) דבנ"ד המזוזה אינה קבוע כי הלא אפשר ליטלה בנקל בכל עת מתוך הטבעת ושנית דהוי הזכוכית חציצה בין המזוזה להמשקוף דנהי דהברזל לא הוי חציצה מפני שע"י שקבעוהו במסמרים בטל להבית. אבל הזכוכית לא בטלה כי הלא אינה מחוברת ויכולים ליטלה בכל עת. וכעין מ"ש האחרונים בשם הגר"א שלא לכרוך המזוזה בקלף דהוי חציצה. והנה מצד חציצה י"ל דזה הוי לנאותו וקיי"ל בסוכה (דל"ז) דכל לנאותו אינו חוצץ וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מה' לולב ובמק"א הארכתי בס"ד בענין זה וכתבתי שיש לדון בסברא זו. וגם כתבתי שי"ל דזה נאמר רק בד' מינים שנאמר בהם הדר. וגילה הכתוב שמצוה להדרם בכל האפשר ובש"ע סי' תרנ"א לא הזכיר סברא דלנאותו. מ"מ למעשה אין להחמיר בזה. וכל הרוצה להחמיר יחמיר על עצמו:

ויש עוד לדון בזה דכיון דכתיב על מזוזת א"ב ממנחות (דף ס"ב וצ"ח) דעל הוי אף בסמוך. א"כ סגי שיהא סמוך למזוזת הבית וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מהל' תו"מ דעל הוא בסמוך. ומשמע בש"ס ורמב"ם שא"צ שיגעו הבזיכים בלה"פ רק שעומדים בין שתי המערכות וגם דהא הלבונה נתון בבזיכים. ומבואר שאף שנתון בכלי מ"מ לא מיקרי חציצה. וכ"מ בסוטה (דף ל"ה) לדעת ר"ש שכתבו על הסיד אף שכתוב בתורה על האבנים ע"ש וכ"נ שם (דף ל"ז) דלמ"ד על בסמוך אין קפידא בחציצה. דשם משמע שכל ישראל עמדו מסביב והלוים עמדו באמצע ופנו להר גריזים לברך ע"ש. וא"ל דהוי מב"מ. דכיון שהקפידא הוי על הלוים הוי ישראל ולוים מבשא"מ. ולפמ"ש להלן י"ל דבעי ממין ההר ולא ממין האדם וכ"נ בפסחים (דף ס"ג ע"ב) דמ"ד על בסמוך מצריך שיהא באותו חדר אבל על חציצה אין קפידא. וכהא דחמץ ולחמי תודה התם דמצריך ר"ל שיהא עמו בעזרה. אבל אינו מקפיד שלא יהא בכלי או שלא יהא מכורך באיזה דבר:

ולכאורה קשה מזבחים (דף י"ט) דיליף שם שחציצה פוסלת בבגדי כהונה מדכתיב ילבש על בשרו. הרי משמע דהיכא דכתיב על פוסל חציצה. ומשמע שם דזה הוי לכ"ע. נראה דשם יליף מדכתיב על בשרו דהוי סגי לכתוב ילבש. ואי משום יתור בגדים. זה לא נלמד מעל בשרו דהא אסור ללבוש בגד אף על אצבעו בשמאל שאין שם חציצה וכדאיתא בזבחים שם:

ועפ"ז נראה לבאר מ"ש הריב"ש סי' קל"ז שחולה בראשו יכול ללבוש תפילין ש"ר על כובע דק. אבל של יד אסור אם יש לו מכה בידו כדאיתא במגילה (דכ"ד) שאסור להניח תפש"י על אונקלי שלו ופירש"י משום דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. ונתקשו האחרונים בזה דתיפוק ליה שאסור משום חציצה כדאיתא בזבחים שם. והמג"א בסק"ח כתב שמותר להניח ש"י על סמרטוטין שעל ידו ויכסה התפילין בבגדו וקשה דהא קיי"ל שלא יהא דבר חוצץ. אבל לפמ"ש א"ש דבש"י דכתיב על ידך פסקו שחציצה פוסל. אבל בש"ר דכתיב בין עיניך לא מימעט מזה חציצה. ורק רש"י וש"פ כתבו הטעם משום לך לאות. והיינו משום דס"ל דאף היכא דכתיב על לא פסיל חציצה. וממילא בשל יד לא פסיל חציצה. לכן הוצרכו לפרש משום לך לאות וכו'. ועפ"ז י"ל דבמזוזה דכתיב על מזוזות ביתך. ג"כ אין פוסל חציצה. ובפרט למאי דקיי"ל דעל הוא בסמוך. ואף שכתבו התו' בסוטה (דף ל"ז) דרק היכא שיש סברא מוכתב אמרינן על בסמוך. מ"מ י"ל דהכא ג"כ כיון שאין הכוונה שיכתבו ממש על מזוזת הבית. וגם אין קובעין גוף המזוזה היינו שיקבעו מסמרים בהמזוזה עצמה. רק משימים אותה בשפופרת כדאיתא ר"ס רפ"ט וכדאיתא בב"מ (דף ק"ב) בגובתא דקניא. א"כ מוכח שאין פירש הכתוב כפשוטו שיכתבו על מזוזת הבית וכדדרשינן במנחות (דף ל"ד ע"א) מקראי. לזה י"ל דעל היינו בסמוך. ואף אם נימא על ממש אין לחוש לחציצה וכמש"ל לדעת הפוסקים דבתפילין אין חציצה פוסלת אף בשל יד דכתיב על. ובפרט דבנ"ד הוי לנאותו דלא הוי חציצה כמש"ל. ומיושב פקפוק הגר"א על מה שכורכים מזוזה בקלף. וכ"כ הדעת קדושים סי' רפ"ט ס"ק ט"ז בפשיטות שכורכים בנייר ולא הזכיר חשש דחציצה אך י"ל דבמזוזה בעי על ממש מדכתיב תרי זימני על מזוזות וכעין מ"ש הגבעת פנחס סי' נ"ו דהיכא דשנה הכתוב בעינן על ממש. וכן י"ל בתפילין. והנה יש לדחות זה. אך אקצר באשר כי בנ"ד בלא"ה לא הוי חציצה משום דהוי לנאותו כמש"ל:

וע"ד החשש שאין המזוזה קבועה דהא אפשר להוציאה. הנה בדע"ק בסי' רפ"ט סקט"ז מחמיר בזה דהו כתלאה רק כתב שם שאם הידק המזוזה למזוזת הבית ע"י מסמרים שקבע בנייר שנתן על המזוזה וכדומה הוי קבועות וכשרה ע"ש. ולזה גם בנ"ד נראה שאם תיק הזכוכות קבועה בתוך הטבעת בהידוק כגון שיכרוך הטבעת העליונה באיזה דבר כדי שלא יוכל להוציא את התיק בידו רק כשיסור מקודם הדבר שנתן על הטבעת נלע"ד להתיר. ובדע"ק שם צידד להקל עוד יותר. אבל דבריו שם צריכים בירור ואין העת מסכמת להאריך. עכ"פ בנ"ד יש לנהוג שישימו מקודם התיק עם המזוזה בתוך הטבעת באופן שיהי מהודק בתוך טבעת העליונה ולא יוכלו להוציא את התיק בידו בנקל ואח"כ ידביק את הטס במסמרים למזוזת הבית. דהא צריך לקבוע המזוזה למזוזת הבית במסמרים כדאיתא בירושלמי שלהי מגילה וברמב"ם וטוש"ע סי' רפ"ט ס"ד. כי אם יקבע מקודם את הטס במסמרים. ואח"כ יתן את המזוזה יש לחוש דזה לא מיקרי קובע מזוזה. דהא הטס כבר בטל לגבי הבית והמזוזה הוא תוחב ולא קובע. ואף שכתב הדע"ק שם שי"ל שמסמרים אינם מעכבים וסגי בחיבור והידוק איזה שיהיה. וכ"כ הב"ח למידק מהירושלמי ואכמ"ל בזה. מ"מ לכתחילה צריך לעשות כמש"ל. כן נלע"ד ללמד זכות על הנוהגים לקבוע מזוזות באופן שהציע מעכ"ת. ואצלינו לא ראיתי נוהגין כן. ובדע"ק שם הביא ג"כ שנותנים בתיק זכוכית ונותנים מלמעלה דבק ע"ש ונראה שזה באופן אחר מכפי שכתב כת"ר. ובגוף דין מזוזה שאינה קבועה כבר הביא בדע"ק שם ועוד אחרונים דברי הדרכי נועם סי' ט"ז שמצדד להקל. ובגידולי הקדש שם מחזק דבריו. ובאשר אין עתותי עמדי אקצר. וגם כי חלילה להקל בתליית מזוזה:

והנה כתבתי רק ללמד זכות על המקילים. אבל כל שומר נפשו ירחק מלצאת י"ח במזוזות שהם בתיק זכוכית ומכניסים אותם בטבעות קבועים בטס. כי קרוב לומר דהוי כתולה מזוזתו. וגם דהא אם לא יהדקו כראוי את התיק בתוך הטבעות ודאי יש לפסול וכמש"ל. וקשה למסור זה בידי ההמון שלא ידעו להזהר בזה. ובפרט לפמ"ש כת"ר שהתיק מתנועע בתוך הטבעות. ותיק על עגול של זכוכית קשה להדק כראוי מפני שהוא עגול וגם שחושש שלא ישבר. לזה ראוי למנוע מלקחת מזוזות הללו:

אכן יש לדון בנ"ד עוד כי נראה שהתיק של זכוכית אינה נוגעת בהברזל הדבוק במזוזת הבית כי בודאי לא נעשו הטבעות בצמצום באופן שהתיק יעמוד ממש אצל הברזל הלז וא"כ הרי אין המזוזה על מזוזת הפתח כי האויר מפסיק ואף לפמ"ש האחרונים לענין צוה"פ בשבת שאם נתנו החוט על הגביע היוצא מעמודי הט"ג הוי שפיר צוה"פ כי אנו דנין שהגביע הוא מגוף העמוד. כ"כ קצת אחרונים בטעם הדין. מ"מ בנ"ד אין שייך לומר אשר מה שנוגע תיק הזכוכית להטבעות היוצאות מהברזל הדבוק יהא כאלו נוגע בגוף הברזל דהא מ"מ אינו נוגע על פני כל אורך התיק והמזוזה שבתוך התיק ובפרט שרוב האחרונים כתבו הטעם בפשיטות דכיון שהגביע קבוע תוך העמוד הו"ל כאלו כאן מתחיל החוט. ואם הגביע הוא מן הצד הוא פסול וע' חיבורי ח"ג סי' ט"ז י"ז בזה ואם יש לדמות דיני צוה"פ לדיני מזוזה. ואף דמצינו במנחות (דף צ"ו) שהיה קצת ריווח בלה"פ בין לחם ללחם ורק קצות הלחם היה מונח על הקנים ע"ש. ומוכח דמיקרי זה על השלחן אף שיש אויר ריווח דהא איתא שם שהשלחן מקדש כל הלחם ע"ש. נראה דהתם שאני כי הקנים שמניחים הוא מה"ת דכתיב מנקיותיו דהיינו הקנים כדאיתא בסוגיא שם ופירש"י שהם מנקים הלחם מלהתעפש. וא"כ מוכח דמדאורייתא בעינן שיהא אויר ריווח בינתים. וכדאיתא בש"ס שם דבלא"ה יתעפש הלחם אף שיש קנים ע"ש. ואפשר לומר דכמו דקיי"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. כן התם שצריך הקנים והאויר כדי שלא יתעפש הלחם לזה אינו חוצץ. אבל בעלמא ודאי שאויר חוצץ ועכ"פ לא מיקרי על מזוזות. ולבוד אין שייך בזה. דא"כ נימא שאם המזוזה רחוקה ממזוזת הבית ג"ט פחות משהו יהא כשר דנימא לבוד. ואף אי נימא דעל הוי בסמוך. מ"מ בעינן שיהא סמוך ממש. ואף דעליו מטה מנשה אינו סמוך ממש וכן קרא דוסכות את הפרוכת וגו' דמייתי הש"ס ראיה מינה מ"מ הכל לפי הענין וכמש"ל ובפרט כי נראה דבעינן על ממש מדשנה הכתוב וכמש"ל בשם הג"פ, ולזאת נהי דמעיקר הדין אין לפסול המזוזות שבתיקי זכוכית הנ"ל מ"מ כיון שרחוק שיזהרו שהתיק יהא קבוע בהידוק תוך הטבעות. וא"כ אין זה קביעות וגם כי לא ידעו להזהר שהתיק יהא נוגע כולו להברזל הדבוק לכותל. וזה פסול גמור כנ"ל. לזאת אני מסכים עם כת"ר שראוי לאסור לגמרי להשתמש במזוזות הללו:

והנה כת"ר הביא דברי שו"ת גבעת פנחס סי' נ"ו שהקשה למה טבעות ונזמים חוצצים באשה הא כל לנאותו אינו חוצץ. והוא תמוה דהא כתיב ורחץ את בשרו במים. הרי מפורש דאף בגדי האדם שלובשם להתנאות בהם בכ"ז הקפידה תורה שלא ילבשם. וגם כי כשהוא ערום אין זה להתנאות וכדאיתא בסוטה (דף ח' ע"ב) שליח ערטלאי ורמי מסאני. ואף דאיתא שיסירו ממנה תכשיטיה. היינו רק כדי להוסיף לה בזיון בפועל. ועוד דהתם אינה ערומה לגמרי. וגם דהא חציצין הם הל"מ. ומה שהקשה כת"ר על הגר"א שכתב דקלף הוי חציצה. דהא הוי מין במינו ואינו חוצץ. נראה לומר דלענין מב"מ אזלינן בתר שמא. והכא המזוזה שמה היא כך בשביל הפרשיות הכתובות בה והקלף הוא נקרא קלף בעלמא. וע' יו"ד סי' צ"ח ס"ב ואחרונים שם דרק בדבר דתלוי בטעם אזלינן בתר טעמא. ובזה יש ליישב קושיית התו' בסוכה (דף ל"ז ע"א) ד"ה כי היכי מחולין (דף ע') מהא דכרכתו אחותו. וע' תו' בכורות (דף י"ז ע"ב) ד"ה זכר. דלפמש"ל י"ל דנקיבה עם זכר הוי מבשא"מ. ולפמ"ש התו' בסוכה שם שאין לדמות דינים אלו זל"ז. לק"מ על הגר"א בלא"ה דמסברא אין לנו לומר דמב"מ אין חוצץ בזה וההכרח לקצר. ולכאורה יש להקשות ע"ז מסוכה (דף ל"ז ע"ב) דאיתא שם שעלים מהלולב אין חוצצים דהוי מב"מ והרי הלולב צריך שיהא עם שדרה דרך גדילתו ושמו הושענא כדאיתא בסוכה (דף ל"א) ולא דמי להעלין שנפרדו ממנו. וע' ב"ק (דף צ"ו ע"א) דהוי שינוי וצ"ל דמ"מ כל זמן שלא הוציא העלים מן האגודה עדיין שם לולב על כולם ולא חל עדיין עליהם שם הוצי. ובב"ק שם איירי שנתקו העלים לגמרי ע"ש ובפירש"י שם. ובזבחים (דף ק"י) קרי בשר ואימורים מב"מ. וע' טויו"ד סי' צ"ח ובש"ך שם סק"א דבשר וחלב הוי מבשא"מ וע' שו"ת צ"צ סי' מ"ג. ובאימורים הוי חלב וע' מנחות (דף ס"ב ע"א). וע"ש בפר"ח ובב"י דכבד ובשר הוי מבשא"מ ויש לחלק בין זה להא דזבחים וההכרח לקצר. ומה שהקשה הג"פ שם מהא דקפצה שפתותיה ואינך דהא הוי מב"מ ואינו חוצץ י"ל דכיון דכתיב כל בשרו וילפינן מזה לרבות בית הסתרים שטעון טבילה כמ"ש התו' בקידושין (דף כ"ה) ד"ה כל. וביה"ס הוא מה שנוגע בשרו בבשרו. הרי מוכח שבזה הוי חציצה וע' חיבורי, ח"ב סי' מ"א ולא אאריך בזה באשר כי נכון כמ"ש הג"פ ששניהם צריכים טבילה. ויש לדון גבי טבילה וגבי בגדי כהונה אי מיקרי מב"מ מה שהוא מין בשר האדם. או מה שהוא ממין המים או הבגד ומסתבר דבעינן שיהא מאותו המין של המצוה וכמו בלולב דאמרינן דהוי מב"מ ממין הלולב. אבל כשתחב איש אצבעו בין יד נוטל הלולב לבין הלולב ודאי הוי חציצה. אכן לפי מה דאיתא ביומא (דף נ"ח) דרגל חבירו דלא מבטל לה חוצץ אף דו מב"מ. י"ל דגם הכא אינו מבטל אצבעו ומיושב בזה הא דבעי בזבחים (דף י"ט) בנותן ידו בחיקו אי הוי חציצה גבי בגדי כהונה. וכן בטבילה המצוה היא שיגיעו המים על בשרו ובעינן שיהא ממין המים. ויש לישב בזה הרבה קו' ומטרדותי ההכרח לקצר. ולכאורה יש לדחות זה מהא דמוכיח ביומא (דף נ"ח) דמב"מ חוצץ מהא דרפ"ב דזבחים דרגל חוצצת בעמידתו על רצפת העזרה. הרי דמיקרי מב"מ מה שהוא ממין גוף האדם ולא ממין הרצפה. אך י"ל דהתם כתיב לעמוד לשרת וא"כ המצוה על האדם לעמוד ורק דרשינן בזבחים (דף כ"ד) מהיקש לכלי שרת שלא יהא חציצה. ולזה בעי ממין האדם לפי שהרצפה לא נזכרה בכתוב. אבל בבגדי כהונה וכלי שרת שהוזכרו בכתוב מוכח שהכוונה שעיקר החציצה היא מצד הכלי והבגד. ואף דילפי מהדדי ע"ש ברש"י ותו'. מ"מ לענין טעם החציצה אוקי באתרה. לפי משמעות הכתוב דכתיב לעמוד לשרת כנ"ל, ויש עוד להעיר בזה מהא דזבחים (דף ק"ח ע"א) ובכורות (דף ט') ומנחות (דף ס"א ע"ב) ד"ה כהן וצ"ד ע"א בסוגיא:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה