שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לט
ע"ד שהשו"ב מכפרים, פ' וז' יצא למקום אחר, ומכר זכותו לאחר ובאשר כפר ז' שייך לעיר וו' לתשלומי מס הקהלה וחפץ הרב דוו' להושיב בז' שו"ב אחר ושיהיו שייכים לו עוד איזה כפרים סמוכים. ואנשי ז' חפצים יותר שיהיו יחד עם פ' באשר הם סמוכים וגם מתיהם קוברים בבה"ח דס'. ומוו' הם רחוקים וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה אם יכול הרב דוו' לעשות כן. ובאשר כבר כתבתי למעכ"ת בזה ונדפס בחיבורי ח"ב סי' ב' לזה אשיב בקוצר:
הנה בחיבורי שם בארתי שאחר יציאת השו"ב מפ' י"ל שיוכלו אנשי ז' לשחוט במקום אחר ולא בפ'. ומה שמכר השו"ב את חזקתו אין בו ממש. דאטו יש לו איזה קנין בעסק השחיטות לעולם. הלא הם שכרו רק אותו ולא יוכל לסלקו מטעם שכתבתי בחיבורי שם. אבל לא שיוכל למסור לאחר. ופשוט שאינו יכול להושיב שם שו"ב בלא הסכם אנשי המקום. ואף בשוכר בית קיי"ל שא"י להשכיר לאחר בלי רשות המשכיר. וכן שומר אסור למסור לאחר ומכ"ש בשו"ב. ובפרט דהכא כיון שיוצא משם נפקע זכותו במקום זה ואין לו מה למסור לאחר ודמי לשוכר שנשלם זמן שכירותו:
אבל כל זה אם אנשי ז' רוצים להתפרד מפ'. אכן אם רוצים גם עתה להיות יחד עם פ' ולהיות תחת השגחת מעכ"ת. נראה פשוט שאין יכולים לכופם לקבל שו"ב מוו' ושיצטרכו לפנות בכל דבר לעיר וו' הרחוקה מהם. וכ"כ בחיבורי ח"ד סי' ל' אשר בכה"ג הרשות בידם לפנות לאיזה מקום שירצו ורק לענין הכנסת הרבנות י"ל שיוכל הרב דוו' לקחת מהם כמו בעד טרוישין וכדומה. אבל לא יוכלו להכריחם שיפנו אליו בשאלות או"ה וכדומה ושם ביארתי בע"ה הדבר על מכונו. וזה תלוי ברוב דיעות מאנשי ז'. ולפמ"ש מעכ"ת שהשו"ב שרוצה להיות בפ' הוא שו"ב זה י"א שנה. והשו"ב שאנשי וו' רוצים להושיב בז' איש שגמר זה מקרוב את לימוד אומנות שו"ב. י"ל דבזה יכולים אף המיעוט למחות וכמ"ש בחיבורי ח"א ס"ס ל"ו דהיכא שגלוי שהרוב אומרים שלא כהוגן אף אחד יכול לעכב. וכהא דרפ"ד דפיאה. ובודאי עדיף שו"ב רגיל באומנתו ובפרט בכפר שאין שם מורה שישגיח עליו תמיד: