שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לב
כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה מנחם נחום נ"י מו"צ בסלאוויטאה.
ע"ד אשר העתיק לי דברי שו"ת בית שלמה לא ראיתי בו סברא מכרעת. ואני עומד בדעתי בע"ה. כי עיקר טענתו שם הוא שכשמוכרים או משכירים לגמרי לנכרי ההערמה ניכרת. כי הישראל משתדל בהעסק ומצטער בהפסדו ושמח בהרווחתו. וזה גרוע ממתנת בית חורון. וגם כי העסק נקרא על שם הישראל וזה מפורש בש"ס שאסור וגם איכא מראית העין. ולזה כתב שימכרו וישכירו כל העסק לישראל אחר ואותו הישראל ישוב וישכיר וימכור חמש חלקים וחצי לאותו הישראל וחלק וחצי לנכרי ויעשו ביניהם כתב שהישראל זוקף במלוה על הנכרי את הכסף הדרוש להעסק ושקיבל שכר טרחו כך וכך למאה עכת"ד הב"ש כפי שהעתיק כת"ר כי אין ת"י ספר זה. ודרכו כדרך השם אריה:
אבל לדעתי דבריו תמוהים. כי הלא גם דרכו הוא הערמה ניכרת. ומה שמשכיר לישראל אחר ואח"כ חוזר ושוכר בשותפות עם הנכרי. הוי כחוכא ואיטלולא. כי הלא באמת אינו נותן שום חלק להנכרי ככלות העסק. וגם הוא שוכר את הפועלים על שבת ויו"ט. וכל העסק נקרא על שם הישראל ויש בזה ג"כ מפני מראית העין. ולא ידעתי מה תיקן בזה. והעיקר לענ"ד כמ"ש בחיבורי ח"ד סי' ד'. ובפרט כפי מש"ש שיקצבו להנכרי דבר קצוב מכל מדה שיטחנו. אשר בזה אין שום הערמה. כי הלא יתן לו באמת את הדבר הקצוב הזה. וגם כי העיקר כמש"ש שא"צ להקנות לאחר. רק סגי שיתנה עם הנכרי בשעה שמקנה לו חלק בעסק זה. דזה מיקרי התנו מתחילה. והא דמראית העין כבר בארתי שם שיש לסמוך על מה שיפרסם בהכרזה. או בהדבקת פתקאות שנעשה ע"פ אופן המותר. וגם מש"ש אשר בעתים הללו יודעים הכל שעושים ע"פ היתר ב"ד. הוא יסוד גדול לסמוך עליו. ואף דמצינו בשבת (דף כ"ג) שחוששין לחשד גבי נר חנוכה וכן גבי פאה ולא תלינן שידונו אותו לכף זכות שעשה כדין לא דמי לנ"ד. דשם רואים שינוי מכפי הרגיל להדליק נ"ח בפתח חצירו ולהניח פאה בסוף שדהו וכמ"ש בחיבורי ח"ד סי' ס"א. משא"כ בנ"ד שעושה בהיתר ב"ד אין בזה שינוי בהעסק. ועוד דשם לא שייכא סברא דלא שביק התירא ואכיל איסורא משא"כ בנ"ד וכמובן. ועכ"פ נהניתי שראיתי שכוונתי באיזה דברים לדברי הב"ש שהוא כתב ג"כ שהישראל יקנה עבור הנכרי והרי הוא כפועל שלו וע"פ דברי המח"א והנתיבות. אך בדברי נתבאר הדבר יותר בע"ה. ומ"ש בשם הב"ש שאחר שלא יהיו עוסקים באותו ענין יחזור וישכיר להישראל ולהנכרי בשותפות. זה תמוה דאף שיכול לחזור בו כשעודם עסוקים באותו ענין. מ"מ היכא שעושה מסחר חדש שמשכירו להמשכיר הראשון בשותפות עם אחר. אין בזה חזרה ולא ביטול קנין ראשון. וגם הלא קיי"ל בח"מ סי' קצ"ה שבקנין כסף ושטר א"י לחזור אחר כדי דיבור. והכא הרי עשו שטר וגם לקח דמי קדימה. ואולי כוונתו בשביל שכתב שם שיקבלו בקגא"ס על מיני הסחורות. אבל קושייתי הראשונה קשה ואקצר. ועוד דשם בארנו שדעת הפוסקים דבמקום פסידא אין חוששים למראית העין. ויש ראיה לזה לענ"ד מסוגיא דכתובות (דף ס' ע"א) צינור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגליו בצינעא בשבת משום דהוי מתקן כלאחר יד ובמקום פסידא לא גזרו. והקשו התו' שם דהא מה שאסור משום מה"ע אסור אף בחדרי חדרים. ולפמ"ש א"ש דלהכי שרי דבמקום פסידא אין חוששין למה"ע כלל. ורק בכ"ז כיון שאפשר לעשות בצינעא יעשה.