אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כח

סימן כז

ע"ד אשר חקר אם כפרת בעלים תלויה באכילת כל הקרבן או רק בכזית. ואם תלוי גם באכילת כל הכהנים ובעלי מומים. או רק באכילת הכהן המקריב. וכתב דלדעת הש"א סי' פ"ט שמצוה לאכול כל הקרבן. ה"ה שתלוי כפרת בעלים באכילת כל הקרבן. והאריך בזה. הנה מטרדותי לא אוכל להאריך בזה. ובפשוטו נראה שהכפרת בעלים סגי בכזית לחוד כדאיתא בפסחים (דף ע"ז) ובכמה דוכתי בש"ס שאם כזית בשר קיים זורקים הדם. ואין נ"מ מי שיאכל הבשר. רק שכהן יאכלנו. ובכ"ז יש מצוה לאכול כל הקרבן דהא אסור להותיר ממנו. ולכהן המקריב יש מצוה מיוחדת שיאכל מהקרבן. ובכ"ז לענין כפרת בעלים הכל אחד אם יאכל המקריב או אחר. ואף שאכלו בעל מום או קטן שפיר מתכפר כיון שנאכל לכהן שמותר באכילת קדשים. ואף אם נאכל כולו לקטנים או בע"מ שפיר מתכפרים בעלים. ועכ"פ אכילת כולו ודאי לא מעכב והרי אף שניתותר בשר הקרבן אינו מעכב הקרבן. ואיתא בזבחים (דף כ"ט) שנותר אינו פוסל הקרבן. ומשמע שאינו פוגם אף בכפרת הבעלים. וגם הלא מפורש שהורצה אף שנטמא כל הבשר כדאיתא בפסחים (דף ע"ח) ובמנחות (דף כ"ב). ומכ"ש כשנטמא הבשר אחר זריקה או שנותר כל הקרבן כיון שנזרק בשעה שהיה הבשר ראוי לאכילה. ואף בנטמא אם זרק הורצה דהציץ מרצה. וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' פסה"מ הל"ד. וביבמות (דף צ') איתא שאף שאין הכהנים אוכלים הבשר בשביל שנטמא. מ"מ אינו מביא קרבן אחר. הרי שאינה מעכבת הכפרה:

והנראה עיקר בזה דהנה רש"י פי' ביבמות (דף מ') שאוכלים הקדשים כי היכי דליהוי לבעלים כפרה שלימה. נראה מזה דכפרה מיהא הויא אף שלא אכלו כלל. דהא א"צ להביא קרבן אחר כמש"ל. והיינו משום דעיקר כפרה הוא בדם וכדאיתא בזבחים (דף ו') ובכמה דוכתי. ורק הכפרה עדיפא אם אכלו את הקרבן. והויא כפרה שלימה. וכעין הא דאיתא ביומא (דף ה') גבי סמיכה ותנופה שאם לא עשאה הוי כאלו לא כיפר וכיפר. ופירש"י שם דלא הויא כפרה מן המובחר. וכן איתא בזבחים (דף ו' ע"ב) דלא כיפר קמי שמיא בשביל שלא עשה המצוה כתיקונה, ע"ש ברש"י. ובתו' שם ע"א ד"ה והלא כתבו דאף דאמרינן שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים עיקר כפרה אינה אלא בדם. ולכאורה אין לזה מובן. וצ"ל כוונתם כמש"ל שאכילת בשר אינה מעכבת הכפרה. ומ"מ אינה כפרה שלימה וכפירש"י ביבמות שהזכרנו. ונראה שזהו כוונת החינוך ג"כ שהכהן שאינו אוכל חלקו גורם להבעלים שכפרתם לא תהא כפרה שלימה. אבל כשנאכל הקרבן כולו כדין אזי נעשתה המצוה כתיקונה והויא כפרה שלימה. וכפירש"י בזבחים (דף ו' ע"ב) ובתו' מנחות (דף צ"ג ע"ב) ד"ה כאלו דכל שלא נעשתה מצות הקרבן כתיקונה לא כיפר קמי שמיא. ולזה פשוט שאף אם אכלו קטנים את הקרבן או בעלי מומים שפיר הוי כפרה שלימה. רק הכהן המקריב צריך שיאכל. דכיון שעליו מצוה לאכול כזית כדאיתא ביבמות (דף מ'). א"כ אם לא יאכל הרי לא נעשתה המצוה כתיקונה. ובמנחת חינוך מצוה ק"ב שהביאו כת"ר לא ירד לזה ולכן נדחק ע"ש. ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה