שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן כב
כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה חיים ראובן נ"י הרב דק' שניידאווא.
ע"ד שהביא בשם שו"ת רמ"צ שהקשה למה טמאו השמנים שבהיכל בשבת (דכ"א) הא עזרה הויא ר"ה וספק טומאה בר"ה טהור ואף בהיכל נכנסו אז הרבה נכרים והיה ר"ה וכתב כת"ר לתרץ דרק במגע הוי ספק בר"ה. אבל במשא על גופו לא מיקרי ר"ה. וכדאיתא בפ"ד דטהרות מ"ו ובמפרשים שם וא"כ אפשר שנשאו השמן על גופם. ועפ"ז רוצה לתרץ דברי הרמב"ם שכתב שאם קינא לאשתו משני בועלים ונסתרה עמם שותה. והקשו המפרשים דהא הוו תלתא והוי ספק בר"ה. ולפי הנ"ל י"ל דזנות מיקרי דבר שבגופם ודינו כרה"י:
הנה שו"ת רמ"צ אינו נמצא אצלי. ולכאורה לק"מ דהא משמע מלשון הש"ס שהיתה טומאה ודאית ולא משום ספק. והא דקאמר שמצא פך שמן שהיה חתום בחותמו של כה"ג דמשמע שאם לא היה חתום היו חוששין שמא נטמא י"ל שראו שחיפשו בכל המקומות ונגעו בכל הנמצא שם. ולזה אף אם היה ספק מגע היו מטמאים אף שהוא ר"ה דכיון שטמאו את רוב הדברים הנמצאים שם א"כ יש לילך בתר רובא. וזה טמא אף בר"ה כדתנן פ"ה דטהרות מ"ז ולזה הוצרכו שיהא חתום בחותמו של כה"ג. ומ"ש כת"ר לחוש שמא נשאו השמן. לא הועיל בזה דמ"מ הוי ספק בר"ה דהא זה גופא הוי ספק אם נשאו וכ"כ הר"ש פ"ו דטהרות מ"ב מהתוספתא שאם נשא טומאה וספק אם הכניס ידו לתוך הכלי שהטומאה שם הוי ספק בר"ה ע"ש. ועוד דמשמע שהיו שם הרבה שמנים דאיתא בש"ס שם כל השמנים שבהיכל. ורחוק לומר שנשאו כל השמנים שבהיכל ואח"כ החזירום. דבשלמא על מגע י"ל שחיפשו אולי טמון שם כסף וזהב. או שלקחו מהם לאכילה וסיכה. ובגוף הקושיא הנ"ל נראה לומר עפמ"ש התו' בע"ז (דף ע' ע"ב) דפולמוס שבא לעיר ודאי נגעו בכל אוכלים ומשקים ע"ש. והכא הרי נכנס פולמוס לביהמ"ק ולזה אמרינן שבודאי נגעו וע' חגיגה (דף כ"ו ע"א). ועוי"ל דהא הרגו אז הרבה כהנים בביהמ"ק ונטמאו כל הנמצא שם בטומאת אהל. ורק פך החתום נשאר בטהרתו לפי שהיה בצמיד פתיל. והזכירו שהיה חתום בחותמו של כה"ג דבלא"ה יש לחוש שסתמו את הפך אחר שכבר נטמא. באשר הנכרים ודאי פתחו כל הכלים שנמצאו שם וכמש"ל. וע' פ"ה דטהרות מ"ז ובנדה (דף ד' ע"א) ותו' שם. אך לשון טימאו כל השמנים משמע שטימאו בידים. דאי משום אהל הול"ל נטמאו
ומ"ש כת"ר דסוטה הוי ג"כ רה"י. הוא תמוה דהא איתא בסוטה (דף כ"ח) ונזיר (דף נ"ז) דכל עיקר דין דתלתא הוי ר"ה ילפינן מסוטה. ואי נימא דבסוטה הוי דבר שעל גופם א"כ הוי רה"י אף כשיהיו שם אלף אנשים ולא שייך ללמוד משם. וע' תו' בסוטה שם וריש נדה ואכמ"ל בזה.