אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן יט

סימן יח

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה צבי הירש נ"י הרב דק' נאוואוויטעפסק.

ע"ד הא דאיתא במנחות (דף ס"ד ע"ב) שמביאים העומר מן הקרוב לירושלים מפני שאין מעבירים על המצות והקשה מעכ"ת דהא איתא בסוטה (דף כ"ב) שמצוה ללכת להתפלל בביהכ"נ הרחוק ממנו כדי שיהא לו שכר פסיעות. והאריך בדברי חכמה בדיני אין מעבירין על המצות. והנה לא אאריך בזה באשר בע"ה כבר הארכתי בזה בחיבורי ח"א סימן ח' עד סימן י"ח. וגם כי אנכי טרוד כעת מאד. אך אשיב בקוצר על קושייתו הנ"ל:

הנה בפשוטו י"ל דהא איתא במנחות שם שני טעמים למה מביאים מן הקרוב אבע"א משום כרמל ואבע"א משום אין מעבירין. וקשה ל"ל שני הטעמים. ובחיבורי שם ישבתי זה בע"ה. אכן ע"פ קושיית כת"ר י"ל דהנה בב"מ (דף ק"ז ע"א) פליגי רב ור' יוחנן אם יש שכר פסיעות כשמתפלל בביהכ"נ רחוק או לא ע"ש. ולזה לרב דלא ס"ל סברא דשכר פסיעות שפיר קאמר הש"ס משום אין מעבירין עה"מ. ולר' יוחנן קאמר הטעם משום כרמל. וי"ל דר"י לטעמיה דיליף במנחות (דף פ"ד ע"א) דבעינן כרמל בשעת הקרבה מקרא דכרמל תקריב. ויש לי אריכות דברים בסוגיא שם ואכ"מ. ויש לישב בזה מה שלא נזכר ברמב"ם דין בכרמל תקריב. והיינו משום דלא קיי"ל כר"י ובזה ואקצר:

ועפ"ז יש לפרש שתי הגירסות שהובאו ברש"י ותו' זבחים (דף נ"א) בטעם ששירי דמים הפנימים נשפכין על יסוד מערבי דאיתא חדא גירסא משום דפגע ביה ברישא. וחדא גירסא משום דכתיב אשר פתח אהל מועד. ונתקשו התוס' שם וביומא (דף ל"ג) דהא קיי"ל א"מ עה"מ. ולפמש"ל א"ש דשני הטעמים אמתים חד אליבא דרב דלא ס"ל סברא דשכר פסיעות. וחד אליבא דר"י. ומ"ש רש"י שם שלא לגרוס ההוא דפגע ברישא. היינו משום דקיי"ל רב ור"י הלכה כר"י דשכר פסיעות יש. וכמ"ש המג"א סי' צ' סקכ"ב לפסוק כר"י:

ובאמת נפלא על שהשמיטו הרמב"ם וטוש"ע דין זה שצריך לילך לביהכ"נ הרחוק. ונראה דהנה הרמב"ם בפ"ה מהל' מעה"ק ה"א כתב דלהכי שופכין שירים על יסוד מערבי מפני שפוגע בו בצאתו מן ההיכל. וקשה דהא קיי"ל כר"י דשכר פסיעות יש. וצ"ל כמ"ש הלח"מ דס"ל להרמב"ם דמקרא דאשר פתח אה"מ ילפינן הא גופא דבכה"ג ג"כ שייך דין דאין מעבירין עה"מ ע"ש שהוכיח זה בדברים ישרים. והרמב"ם היה גורס בש"ס ההוא דפגע ביה ברישא ומוכרח מסתמא דהש"ס כרב בזה. ולזה ס"ל דהלכה כרב. וכן מוכח בפה"מ להרמב"ם במנחות שם שכתב הטעם שקוצרים מן הקרוב משום שא"מ עה"מ והשמיט טעם דכרמל שנזכר בש"ס מתחילה. והיינו כמש"ל דס"ל כרב בזה. ועוד נראה להוכיח דהלכתא כרב בזה. דהנה בזבחים (דף נ"ג) ויומא (דף נ"ט) איתא דרבנן ס"ל וכ"ה סתם משנה בזבחים ששירי דמים חיצונים נשפכים על יסוד דרומי מפני שלמדים משירי דמים הפנימים שנשפכים על יסוד מערבי מפני שהוא סמוך ליציאתו מן ההיכל כן שירי דמים חיצונים נשפכים סמוך לירידתו מן הכבש ור' ישמעאל ס"ל התם דגם חיצונים נשפכים ליסוד מערבי דילמד סתום מן המפורש. וקשה במאי פליגי ונראה דפליגי בזה דרבנן ס"ל כמש"ל מהלח"מ דילפינן מקרא דאשר פתח אהל מועד דגם בכה"ג שייך סברא דאין מעבירין. ונראה הטעם לזה מדלא כתיב בהדיא על יסוד מערבי במזבח החיצון. וגם דהא כבר כתב הלח"מ שם דמזבח החיצון נלמד מקרא אחרינא ע"ש. ומוכח שהכתוב בא ללמדנו הטעם שלזה ישפכו על יסוד מערבי לפי שהוא סמוך ליציאתו וממילא נלמוד גם לשיריים החיצונים שיהא סמוך לירידתו כנ"ל. ואף מאן דלא דריש טעמא דקרא י"ל דהכא דריש. ור' ישמעאל ס"ל דגזה"כ הוא שיהי על יסוד מערבי ולא בשביל אין מעבירין. דאי משום א"מ הו"ל לאשמועינן בעלמא דבכה"ג שייך א"מ. ולזה ס"ל דילפינן סתום ממפורש דגם שיריים חיצונים נשפכים על יסוד מערבי ולפ"ז כיון דקיי"ל כסתם משנה שחיצונים נשפכים על יסוד דרומי א"כ מוכח שהטעם משום אין מעבירין כמש"ל וקיי"ל כרב בזה:

ובגוף הדבר נראה דבאמת צריך להבין סברת ר"י. דהא עיקר המצוה הוא שיתפלל בביהכ"נ. וא"כ כיון שיש לו ביהכ"נ סמוך איך אפשר לומר שיקבל שכר בעד מה שילך לביהכ"נ רחוק ואטו אם ישלח אחד שליח למקום קרוב והשליח יקיף וילך בדרך רחוקה מאוד ויבוא בדרך ההוא למקום שנשלח אליו. מי זה יאמר שיוכל לדרוש ממשלחו שכר בעד הדרך רחוקה שהלך. והנראה בזה דאיירי בגוונא שהתפלל מכבר בביהכ"נ שהיתה רחוקה מביתו. ועתה נבנה ביהכ"נ סמוך לביתו. והברירה בידו כעת להתחיל להתפלל בביהכ"נ הקרוב. ואף דקיי"ל שצריך אדם לקבוע מקום לתפלתו. מ"מ יוכל לקבוע שם מקומו מהיום והלאה. ובכה"ג שפיר יש מצוה כשהולך לביהכ"נ הרחוקה שהתפלל שם תמיד ואינו רוצה לשנות מקומו אף לשעה קלה. ולא שייך בזה אין מעבירין כיון שהולך לביהכ"נ הרחוק לפי ששם קבע תפלתו. ונראה לדקדק זה מלשון הש"ס בסוטה (דף כ"ב) דאיתא שם דההיא איתתא דהוה לה בי כנישתא בשיבבותה וכל יומא הוה אזלא ומצלא בבי מדרשא דר"י א"ל ר"י בתי לא ביהכ"נ בשיבבותך. ויש לדקדק למה אמר כל יומא הוה אזלא ומצלא וכו' דסגי למימר דהוה מנלא בביה"מ דר"י. ואטו ענין זה תלוי במה שהתפללה שם בכל יום. ואדרבה קשה למה לא שאלה ר"י תיכף. אבל הכוונה לבאר שמעולם היתה מתפללת שם כל יום וקבעה שם מקום לתפלה ואח"כ נבנה שם ביהכ"נ סמוך לביתה ובכ"ז התפללה בביה"מ דר"י. ואז שאלה ר"י. והשיבה דמ"מ יש שכר פסיעות כנ"ל [וע"ד מה שהעיר שאצל ר"י היה ביהמ"ד. ע' מגילה (דף כ"ו) דר"י ס"ל דביהכ"נ עדיפא ויש לדחות]. ולכאורה יש להקשות לפמש"ל דא"כ מה דייק בב"מ (דף ק"ז) דר"י ס"ל שכר פסיעות דאפשר זה דווקא התם שקבעה מתחילה מקום בביהמ"ד הרחוק. אבל היכא שאין שם רק ביהכ"נ רחוק. י"ל שאינו מקבל שכר יותר וכגוונא דאיירי בב"מ שם. וצ"ל דזה לא מסתבר דכיון דס"ל שמקבל שכר על פסיעות א"כ בכל גוונא שהולך הרבה לצרכי מצוה מקבל שכר. ויש לדחות דא"כ מאי קאמר בסוטה שכר פסיעות הול"ל השכר ששומרת מקומה לתפלה הקבוע לה,. וצ"ל שזה נכלל בזה. ועפמש"ל מיושב קושיתינו למה לא הביאו הפוסקים דין זה שילך לביהכ"נ הרחוקה. דבאמת אסור לו לעבור מביהכ"נ הסמוכה לו. רק אם קבע מקום להתפלל בהרחוקה. ואח"כ נבנתה הקרובה או שנכנס לדור אצל הקרובה אזי מצוה ללכת לרחוקה שקבע שם מקום לתפלתו. וזה לא הוצרכו הפוסקים להשמיענו דכיון שהולך לשם בשביל שקבע שם מקום לתפלתו. ודאי שיש לו שכר פסיעות שטורח הרבה לשם מצוה וכדתנן לפום צערא אגרא ואין שייך כאן דין דאין מעבירין וכמש"ל. ומטרדותי ההכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה