שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן יא
כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה משה נ"י הרב דק' סמאטריטש.
ע"ד אשר כותל דרומי מבית המדרש נוטה ליפול וההכרח לעשות כותל חדש. ובכותל זה יש ד' חלונות. כי יש בביהמ"ד שם י"ב חלונות כנהוג. ורוצים עתה בני העיר לעשות לצד דרום שם עזרת נשים. ובכותל דרומי החדש שיבנו יעשו חלונות עם גראטעם לע"נ כדי שישמעו בע"נ את קול התפלה. ונסתפק מעכ"ת אם מותר לעשות כן באשר כתבו האחרונים שהסותם חלון בביהמ"ד הוי כנותץ דבר מביהמ"ד. ואסור משום לא תעשון כן וגו' והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה בגוף הריסת הכותל ולבנותו מחדש פשוט שמותר. דכיון שעומד ליפול הרי אין זה נתיצה רק בנין ומה שלא יעשו שם חלונות כמו שהיה בכותל הישן נראה שאין לחוש. דאף שאסור לבנות נגד חלונות ביהכ"נ. זה רק בלא הסכמת בני העיר שהחזיקו בחלונות. אבל אם הם מסכימים אין בזה איסור. ורק שיש לחוש דהוי כנתיצה מה שפוחת האור בביהמ"ד וכמ"ש כת"ר בשם אחרונים. אבל בנ"ד שבהכרח נסתר הכותל ובטלו החלונות. אם כן כיון שבונים הכותל בלי חלונות בהסכם בני העיר אין כאן איסור. ורק יש לדון דאפשר הוי נתיצה לכל הביהמ"ד שמקודם היו בו י"ב חלונות ועתה יהי' ח' חלונות ונתמעט האור בו. וגם כיון שמבואר בזוהר פקודי (דף רנ"א ע"א) שיהי' י"ב חלונות. א"כ הויא הורדת קדושה כשיהי' בו עתה רק ח' חלונות דהא מבואר שם שי"ב חלונות הוא שיהא כעין מקדש של מעלה ועי"ז מתוספת בו קדושה. ונהי דכיון שנסתר הכותל שוב אין בו קדושה זו דהא אין בו י"ב חלונות. מ"מ הכתלים שנשארו י"ל שעדיין לא ירדו מקדושתם כיון שעומד לתקן ולבנות כותל הרביעי ויעשו בו עוד הפעם ד' חלונות. ובכה"ג שבודאי סופו לתקן כדקיי"ל בסי' קנ"ב שימהר לבנותו כפי האפשר אמרינן לכ"ע כל העומד לתקן כמתוקן דמי. וע' שער אפרים סי' א' וח"ס חא"ח סי' מ"ו בזה. וכן אי נימא דמיעוט אור הוי כנתיצה. א"כ הרי מחוייבים לבנותו שיהא בו אור כבתחילה. ואף שמצינו בבנין ביהמ"ק שבנו הבית השני שלא כבית ראשון וכדאיתא בעזרא ו' שהזקנים שראו הבית הראשון היו בוכים כשראו בנין השני ע"ש. י"ל דשם לא היה אפשר להם לבנותו כבנין שלמה כי היו עניים. וגם י"ל שנבנה ע"פ הנביאים חגי זכרי' ומלאכי. וע' זבחים (דף ס"א ע"ב) שהגדילו את הבית ואכמ"ל בזה:
ולכאורה יש להביא ראי' דמיעוט אור לא מיקרי נתיצה מדברי הנוב"ת סי' ט"ז שכתב שיכולים לבנות נגד חלונות ביהכ"נ במקום שאין לו חזקה. וקשה דנהי דאין להם חזקה. מ"מ אסור מטעם נתיצה. אך י"ל דכיון שבשעת עשיית החלונות היו יכולים לסתמם. דמי כבונה ביהכ"נ על מקום שכור מאחר דודאי מותר לסתרו כשכלה זמן השכירות ובזה יש ליישב מה שיש להקשות למה מותר לבנות נגד כותל ביהמ"ד אף ברחוק ח' אמות. הא מ"מ הוא ממעט באורו. ולפמש"ל א"ש דכיון דמדת האור בביהכ"נ הוא ח' אמות. ממילא הוי כהתנה מתחילה שיוכלו לבנות כותל שם:
ולכאורה יש להעיר בזה מהא דתנן בפ"ד דמדות שסביבות כותלי ההיכל היו תאים. וידוע שהיו חלונות בביהמ"ק כדכתיב שהיו שקופים אטומים וע' פסחים (דף פ"ו ע"א). וקשה דכיון שהיו תאים מסביב א"כ היכן היו החלונות והתיו"ט בפ"ד דמדות נדחק בזה שהחלונות היו למעלה מכותלי התאים. והוא דוחק גדול. וגם דמשמע שהתאים היו עד למעלה דהא התא היה בעובי כותל ההיכל ע"ש. ועוד דהא בפסחים (דף פ"ו ע"א) בעי הש"ס למימר שהחלונות היו עד הארץ. וא"כ לא היו למעלה. והנה פשטות הענין משמע שלא כל התאים היו קדושים רק אותם שהיו פתוחים לקודש ע' זבחים (דף נ"ה ע"ב) ורש"י שם וע' בסוגיא פסחים (דף פ"ה ע"ב). וא"כ קשה האיך סתמו בכותלי התא את חלונות ביהמ"ק. בשלמא למ"ש רש"י בזבחים שם דאף בחלון פתוח לביהמ"ק הוי ג"כ תוכו קדוש. י"ל דע"י החלונות נתקדשו התאים. וא"כ לא מיקרי זה נתיצה וסתימת אור כיון שהוסיף בנין בקדושת ביהמ"ק. אבל לפמ"ש התו' שם ד"ה שנים דדוקא פתח מקדש ולא חלון. יקשה כנ"ל. ואף שכל תא היה לו פתח להיכל או לעזרה. אבל הלא היו שם שלשה תאים ברוחב כדאיתא בפ"ד דמדות. והפאים שלצד חוץ לא היה להם פתח רק לתוך התא שאצלו ולא לתוך ההיכל. ודוחק לומר שגם התא האחרון נתקדש ע"י שהיה פתוח לתוך תא השני שפתוח לראשון וראשון פתוח להיכל. ומפורש בתוספתא הובא בר"ש פ"ב דמעשר שני ולפלא שלא הביא הרמב"ם פ"ו מהל' בה"ב תוספתא זו] דבנויות בחול ופתוחות לקודש ולחול דינם כחול. ואם בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול מה שבנוי בקודש הוא קודש. ובחול הוא חול ע"ש. וא"כ התא החיצון אם הוא נבנה בחול הרי הוא חול כיון שאינו פתוח רק להתא השני שנבנה ג"כ בחול. ולזה נראה שכנגד החלונות שבביהמ"ק היו ג"כ חלונות בתאים דהא איתא במדות שם ובמפרשים שהתא היה בעובי הכותל שהיה עוביו שש אמות. וא"כ החלונות הוצרכו להיות בכל עובי הכותלים. וממילא היו גם בכותל התא. וכן בכל התאים. והיתה האורה באה דרך החלונות לביהמ"ק. (ואף דאיתא במד"ר פ' בהעלותך שהחלונות בביהמ"ק היו צרים מבפנים ורחבים מבחוץ כדי להורות שביהמ"ק א"צ לאורה. ואדרבא האור יוצא ממנו לעולם הנה זה רק בדרך רמז למה שכל העולם נהנה מאורו בהשפעת הרוחניות. אבל בודאי שהוצרכו לאור השמש. והיה אסור לסתום חלונות ביהמ"ק] וא"כ גם בנ"ד לפמ"ש כת"ר שעושים חלונות בביהמ"ד לתוך העזרת נשים ובעזרת נשים יהיו חלונות לחוץ. הרי יבוא האור עי"ז לביהמ"ד. אבל באמת ז"א דבביהמ"ק שאני שמתחילה נבנה הבהמ"ק כן. וא"כ לא סתמו החלונות שהיו מכבר. רק באופן זה עשו החלונות. וגם דודאי גם זה היה בכלל הא דכתיב מיד ד' עלי השכיל ונעשה ע"פ נביא. אבל בנ"ד שמכבר היו חלונות לחוץ. י"ל דמה שיעשו עתה שיאורו החלונות דרך עז"נ יהי' בגדר נתיצה. דהא בודאי ימעט האור. וגם ודאי יעשו החלונות קטנים מכפי שהיו. וגם לא יהיו מכוונים נגד חלונות שבעז"נ דהא א"א שיעשו חלונות גדולות לעז"נ שעי"ז יבואו לההתכלות בנשים בשעת התפילה:
והנה בדבר ההורדה שלא יהיו שם י"ב חלונות. פשוט דסגי בחלונות קטנות. ואף שיהיו לתוך העז"נ אם גם בהעז"נ יהיו חלונות כנגדם. ובגוף דין זה יש לדון. דנהי שבודאי ראוי לעשות כמ"ש בזוהר. אבל בזוהר אין כתוב זה בתורת חיוב. וכן בשו"ע כתב רק שטוב ונכון לעשות כן ולא מצינו שיהא בביהמ"ד שיש בו י"ב חלונות קדושה יותר משארי ביהמ"ד. ואטו אם יעשו ביהמ"ד קרוב לצורת ביהמ"ק יהי בו יותר קדושה. ואדרבא אסור לעשות ממש כצורת ביהמ"ק וכן אסור לעשות כצורת שמשים שברקיע ולמעלה מן הרקיע כדאיתא בר"ה (דף כ"ד). ומ"ש בזוהר פקודי לעשות י"ב חלונות כעין של מעלה הוא רק בדרך רמז ליודעי חן. אבל אין שייך לומר בזה הורדה מקדושה. ורק יש בו מגרעת שלא קיימו עצת הזוה"ק והפוסקים שהביאו דבריו. אכן פשוט שאם עשו חלונות בעז"נ נגד החלונות שבביהמ"ד לתוך עז"נ שפיר מתקיימים בזה דברי זוה"ק וכמש"ל. ורק נשאר בזה חשש נתיצה במה שמתמעט האור. ואם היה אפשר לעשות עוד ארבע חלונות בכתלים האחרים. שוב לא היה שום חשש. כיון שיש גם עתה אורה מי"ב חלונות. אבל לפה"נ יקשה לעשות כן ואולי גם בלתי אפשר. ואף שכבר הסכימו רוב הפוסקים שהשחתה הבאה כדי לעשות תיקון מותר לעשותה. הנה זה שייך רק כשיהא התיקון בביהמ"ד הזה בעצמו. אבל מה שעי"ז יהי מקום לנשים להתפלל. אין זה תיקון לביהמ"ד של אנשים. וזה ודאי שאסור לשנות ביהמ"ד של אנשים לעז"נ וכמבואר באחרונים כי בביהמ"ד של אנשים יש בו קדושה יותר ששם קוראים בתורה ומתפללים בציבור ועוסקים בתורה. ואף שאפשר שאם לא יעשו בו עז"נ יוכרחו לבנות ביהמ"ד אחר. ועי"ז ימעטו המתפללים בביהמ"ד הזה. בכ"ז לא אדון בזה אחרי שלא נזכר זה בדברי מעכ"ת. וזה בודאי מצוה רבה לעשות עז"נ שיהא מקום לנשים להתפלל. והרי גם בביהמ"ק עשו עזרת נשים כדתנן בפ"ב דמדות מ"ה:
ולכאורה י"ל דכיון שהכותל הזה עומד ליפול וההכרח לסתרו. א"כ אין כאן נתיצה במה שיבנו הכותל ולא יעשו בו חלונות כמקודם. אבל באמת ז"א דהא מוכרחים לחזור ולבנות הכותל שלא יחרב הביהמ"ד וממילא מחוייבים לעשות שיהא בו אורה כמו שהיה. וגם יש לדון שכשיבנו הכותל ויעשו בו חלונות הצריכים להעשות לתוך העז"נ ואח"כ יבנו העז"נ הרי יסתמו בזה את החלונות של ביהמ"ד והוי נתיצה. אך ז"א דכיון שעשו החלונות מתחילה על דעת שיבנו שם עז"נ אין זה נתיצה וכעין מש"ל בזה. וגם דהא אפשר לעשות מקודם הכותל החיצוני של העז"נ ואח"כ לבנות כותל הפנימי. ועדיין יש לדון דמיעוט אורה לא מיקרי נתיצה ודלא כדעת קצת אחרונים בזה. אך מטרדותי לא אוכל להאריך:
ואשר לזה נלע"ד לצאת ידי כל הדיעות שיעשו זה ע"פ הסכם זט"ה במעמד רוב אנשי העיר שבאופן כזה מותר למכור אף כל הביהמ"ד כדאיתא בש"ס ופוסקים בסי' קנ"ג. ומכ"ש בדבר קטן כזה. וזה מיקרי מכירה. דהא יש להם הנאה שעי"ז יהי מקום לנשים להתפלל וכדקיי"ל בסי' קנ"ג ס"א שכל שיש להם הנאה מזה מיקרי מכירה. ואם יש עוד בתי מדרשים בעיר. סגי שיעשו זה ע"י הנכבדים וגבאים שבביהמ"ד זה במעמד האנשים המתפללים בביהמ"ד זה. ונראה דבנ"ד לא מיקרי ביהמ"ד של כרכים וגם נראה דרק במכירת כל הביהמ"ד אמרינן שאסור בשל כרכים. אבל בכה"ג דהוי רק לענין מיעוט אורה נראה דשרי אף בשל כרכים. דלענין זה אין נ"מ כ"כ לאורחים הבאים שם. ואף שכתב המג"א דמ"ש בסעיף י"א שם שמותר למכור לבנים מביהכ"נ היינו רק של כפרים ולא של כרכים. כבר כתבו הדגמ"ר ושאר אחרונים שם דהיינו רק כשיש מקום שיבנו מהלבנים הללו עוד הפעם את הביהכ"נ ואם ימכרום לא יבנוה עוד ע"ש. אבל בנ"ד שמתפללים בלא"ה בביהמ"ד י"ל דאין קפידא. ועוד נראה דשרי עפמ"ש המשאת בנימין סי' ל"ג שהמנהיגים יכולים למכור אף של כרכים. ואף שקצת אחרונים נחלקו עליו וגם יש שכתבו דבזמנינו אין כח כ"כ למנהיגי העיר. מ"מ נלע"ד שיש לסמוך עליו בזה. ואכמ"ל בזה באשר דבלא"ה נראה דבנ"ד אין לו דין של כרכים. ומכ"ש אם יש שם עוד ביהכ"נ או ביהמ"ד דודאי לא שייך לקרוא זה של כרכים וכ"כ האחרונים ועוי"ל דגם לאורחים ניחא שיהא עז"נ כדי שתוכלנה להתפלל שם נשים הבאות לעיר הזאת. ומש"ל במעמד אנשי העיר עי' בסי' קנ"ג ס"ז דסגי כשנתפרסם הדבר שזט"ה מוכרים. ונראה דאף דבכל דבר המשותף לא שייך לומר שילכו אחר דעת הרוב. כי ממונא לא בטיל. מ"מ בעסקי ביהמ"ד וכדומה נשתתפו ע"ד כן שילכו אחר דעת הרוב וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ל"ה ל"ו:
אכן נראה שצריך לשאול את דעת האנשים שיש להם מקומות בכותל דרומי. כי אצלינו שהמנהג שמוכרים מקומות בביהמ"ד ליחידים. אין יכולים לעשות שינוי בכותל אחד בלא דעתם. כי בזה דינם כיחידים לגבי כל בני הביהמ"ד כיון שאינו נוגע כ"כ לשאר בני ביהמ"ד. וכל בני ביהמ"ד הוי כנוגעים לענין זה. כי להם אינו נוגע כ"כ מה שיסתמו שם האורה. ויותר טוב להם מה שיעשו שם עז"נ. משא"כ להמקומות שבכותל ההוא שידוע שיוזלו הרבה ע"י סתימת האורה ועי"ז שיעמדו שם הנשים מאחורי הכותל וישמעו תדיר קול אשה. וגם יבואו להסתכלות בחלונות שיהיו שם. ויסוד דין זה נתבאר בע"ה בחיבורי שם. והיינו רק אם יש מקומות שנמכרו ליחידים. אבל אם עומדים שם רק מי שהחזיק או ע"י שכירות מהגבאים. אינם יכולים למחות. והולכים אחר דעת הרוב. ואם הוא תוך זמן שכירותו יש לדון בזה ולא אאריך כי לא נזכר זה בשאלה וגם דכיון שהכותל נופל בלא"ה שוב אין מחוייבים לבנותו עבור השוכרים כרצונם וכדקיי"ל בח"מ סי' שי"ב סי"ז במשכיר בית זה. ואף שעדיין לא נפל הכותל. מ"מ ההכרח לסתרו כדי שלא יזיק בנפילתו וכדין כותל רעוע וממילא אין מחוייבים לבנותו כמות שהיה ומש"ש בשו"ע שיטת הרא"ש שאם הבית עומד רק שמסוכן לדור שם חייב לבנותו. היינו רק כשאפשר לתקנו כמות שהוא עומד. אבל לא בנ"ד שבהכרח צריך לסתור הכותל ולבנותו מחדש ובגוף הדין שם יש לדון הרבה ובמש"ש אם יש בידו שכירות מקודם וגם כי הובא שם רק בשם יש מי שאומר ומרוב טרדותי אקצר: