אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן א

ע"ד שנסתפק במקום שצריך לתת ספרים כלי בתוך כלי וכדקיי"ל באו"ח סי' מ'. אי סגי כשכיסה את גופו בשני בגדים. ואם צריך שיכסה גם את ראשו. או סגי בכיסוי גופו. ואם מהני הרחקת ד"א מהספרים:

הנה הטעם שהצריכו כלי בתוך כלי נראה דהא תשמישי קדושה יש בהם ג"כ קדושה כדאיתא בסנהדרין (ד' מ"ח). ורק היכא שנשתמש בו דרך עראי לא מיקרי תשמישי קדושה. וכשייחד אותו לתשמיש קדושה נאסר כדאיתא התם. ולזה קיי"ל בברכות (דף כ"ה) ובש"ע שם שכלי שהוא כליין אינו מועיל. דכיון שגם בו יש קדושת תשמישי קדושה. שוב אינו חוצץ בפני קדושת התפילין להתיר עי"ז לעשות שם חפצו. והנה מבואר בסי' מ"ב ס"ג דבעינן שיזמין הכלי לעולם. אבל אם הזמינו רק לזמן מוגבל אינו נאסר. ונראה שזה שייך רק כשיכולים בכל רגע לפנות התפילין מן הכלי לכן מיקרי זה עראי. אבל אם הוא באופן שאסור לפנותם בשעה זו. וכגון כשמשמש בחדר ההוא. אזי מיקרי זה קבע. וכעין זה איתא בסוכה (דף כ"ו) שאוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה. ומ"מ כתבו הפוסקים והובא בסי' רל"ט ס"ג דאכילת חובה משוי לה קבע אף בכזית. והובא שם בשם הר"ר אביגדור דאף אכילת שבת ויו"ט משוי לה קבע. וע' סי' קס"ח לענין זה ובמק"א הארכתי בזה. והמקור בזה הוא ממעשר דקיי"ל בביצה (דף ל"ד) דשבת קובע למעשר בשביל שמצוה לאכול בשבת. ולזה הכלי התחתון אינו חוצץ כיון שיש עליו קדושת תשמישי קדושה וכמש"ל. להכי בעינן עוד כלי עליו. דתשמישי תשמישין קיי"ל שאין בהם קדושה. ואף דאם עליון הוי תשמישי קדושה קיי"ל בסי' מ' דשרי אם התחתון אינו כליין. י"ל הטעם דהא במקום תשמישי קדושה קיי"ל שמותר לשמש. ורק בתפילין וספרים החמירו. ולזה כיון שהעליון אינו על התפילין רק על הכלי התחתון שפיר חוצץ. ועוד נראה דבאמת שרי גם אם שני הכלים הם תשמישי קדושה. רק כשאחד הוא כליין אינו חוצץ לפי שבטל לגבי התפילין כמו שמצינו שהבגד בטל אל גוף האדם לענין טומאה ולענין כמה דברים. והנה לא יקשה לפמש"ל דא"כ נימא שיאסר אח"כ להשתמש לדבר חול בכלי התחתון. די"ל דהוי כהתנה בפירוש שאח"כ יצא לחולין דקיי"ל בסי' מ"ב ס"ג דשרי בתנאי גמור. ומ"מ בשעה שמונחים בו התפילין יש בו קדושה. דהתנאי מועיל רק על אח"כ. ואף דבסי' קנ"ד ס"ח משמע דאף כשהן בקדושתן מותר להשתמש בדבר חול כשהתנה מ"מ בשעה שמשתמשים בו לקודש ודאי דאסור. וכיס שמניחים בו טלית ותפילין יחד כבר כתבו האחרונים שאינו תשמיש קדושה ואין זה מצד תנאי. עכ"פ נתבאר בזה קצת הסבר על מה שהצריכו כלי בתוך כלי. והראבי"ה כתב בפ' מי שמתו דבאמת סגי בכלי אחד שאינו כליין. ורק בכליין החמירו מפני שהוא תשמישי קדושה והיינו כמש"ל. ועוי"ל דלהכי הצריכו כלי בתוך כלי משום גזירה שלא יניחם בכליין לבד. אבל בכלי בתוך כלי אין חשש וכמש"ל. וזה נראה יותר ממש"ל:

והנה אי נימא דסגי כשיכסה האדם א"ע בשעת מעשה לא מצינו שיתבטל הכיסוי להאדם. רק בבגדים קיי"ל הכי. והרי בתשמיש מחוייב לכסות א"ע. אך סגי בכיסוי בגדיהם שלבושים בהם. דזה הוי רק משום צניעות. אבל כיסוי שאינו בתורת מלבוש הרי אינו בטל. ותיסגי בכיסוי אחד לבד. וכל כה"ג הו"ל לאשמועינן. ועכצ"ל שהצרכת כיסוי הספרים הוא לפי שצריך האדם להרגיש רגש בושה. לעשות מעשה כזה לפני ספרים. וכמו שהוא בוש לעשות זה בפני אדם. ולענין זה לא מהני שיכסה א"ע בכיסוי כי מ"מ ניכר מעשהו מתנועותיו ומעשיו. אבל כשמכסה את הספרים. הרי אינו עושה זה בפני הספרים. וממילא מוכח דלא מהני הרחקת ד"א. דהא מ"מ איכא בושה כיון שהוא בחדר אחד וריחוק ד"א הוא רק לענין מחניך קדוש. דד"א הוא מקומו של אדם כדאיתא בעירובין (דף מ"ח). אבל לא לענין הא דנ"ד דהוי משום בושה. ועפמש"ל א"ש מ"ש הדה"ח שגם בעשיית צרכיו צריך לכסות תפילין וספרים כלי בתוך כלי. והקשו האחרונים דמנ"ל זה. ולפמש"ל י"ל דכיון שמצינו שבעשיית צרכיו צ"ל התכבדו מכובדים. הרי דגם בזה שייך בושה מפני הקדושה. א"כ צריך להתבייש גם מפני קדושת ספרים. ובאמת דברי הדה"ח צ"ע מסוגיא דברכות (ד' כ"ג) וטוש"ע סי' מ"ב. וצ"ל שמחלק בין ביה"כ לביתו דבביה"כ לא הטריחו כ"כ כדאיתא בש"ס שם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה