שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלח · ט
ולזה נראה דרבא ס"ל כרב הונא דנזיר נ"ז דלא מקיש מקיף לניקף ודריש מקיף וניקף מפשטות הכתוב ולא מדשני קרא וכתב בלשון רבים וכמש"ל. ולזה ס"ל דאצטריך הא דשינה הכתוב למעט נשים. ואף שבארנו דממשמעות הכתוב אין למעט כיון שגם לאשה אפשר שיהא זקן. מ"מ מדשינה הכתוב נימא דבא למעט זקנך ולא זקן אשתך. ונראה דממעט משום דבזקנך יש חילוק בין לשון זכר ללשון נקיבה דבנקיבה נקוד צירה על הנון כידוע והומ"ל פאת זקן. וא"ל דא"כ הו"א דחייב אף המקיף את העכו"ם וכמ"ש התו' בנזיר נ"ז ע"ב דממעטינן עכו"ם מהקפה מדכתיב פאת ראשכם ע"ש וה"ה הכא. ז"א דהא כבר כתיב ופאת זקנם לא יגלחו. והוי ילפינן בג"ש דפאת פאת דאיירי רק בזקן של ישראלים ובני חיובא ועכ"פ דאתו לכלל חיובא ע' תוס' נזיר נ"ז ע"ב. ומדכתיב הכא זקנך ממעטינן אשה כנ"ל. אבל אי לא כתיב לשון יחיד ולא שני קרא לא הוי ממעטינן נשים. דהו"א אורחא דקרא הוא לכתוב בלשון זכר ולשון רבים דכה"ת נאמרה בלשון זכר: