אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קכח

סימן קכז

ע"ד התרנגולת שנשחטה ואמר השו"ב ששחטה בסכין יפה ושו"ב אחר אמר שהיה בו פגימה קודם שחיטה. הנה חלילה להתיר התרנגולת כי לבד שיש הרבה פוסקים המחמירים בזה מצד חזקת איסור עיו"ד סס"י א' וסי' קכ"ז בש"ך ס"ק י"ד. הנה הברי בנ"ד גרוע כי שגיאות מי יבין והרבה פעמים מצוי שאף שו"ב אומן לא ירגיש לפעמים בפגימה דקה. ועמש"ל סי' י' אות ו' בזה. וכעין זה קיי"ל בסנהדרין דף מ"א ע"ב ובח"מ סי' מ"ג ס"ח ע"ש בש"ך דבדבר דעבידי למיטעי אין העדים מוכחשים ואין השטר נפסל יעו"ש. וע' חבורי ח"א סי' ק"א אות ה' בזה. וגם שהרי פשע השו"ב שהיה לו לתקן סכינו ולא לשחוט לכתחילה בסכין זה. אך כיון שכבר נאכל נראה דלענין הכלים יש להקל ולסמוך על המתירים בכגון זה לפי שזה מסור להאיש ששוחט העוף והוי כדבר שבידו שהוא נאמן טפי. ובפרט שאף לפי דברי השו"ב השני לא היתה הפגימה כחגירת הצפורן. וידוע שיש מחלוקת הפוסקים בזה. וא"כ הו"ל ס"ס. ובפרט שכבר עברו על הכלים מעל"ע. וא"כ נודע הספק כשהיה כבר רק איסור דרבנן. ואף להשו"ב בעצמו שידע מזה יש להקל ג"כ להתיר כליו כיון דהוי ס"ס כנ"ל. וגם דהא ברי לו שלא היה פגום. ורק מי שמאמין יותר לדברי השו"ב השני אסור לו להשתמש בהכלים כדקיי"ל בקדושין ס"ו וביו"ד סי' קכ"ז. ואף שנודע לאחר מעל"ע והפגימה לא היתה כחגירת הצפורן. מ"מ אנו נוהגין להחמיר אף בפגימה שאינה כחגירת הציפורן. ובפרט שבאמת קשה להבחין בזה. ולזה ראוי שכולם יגעילו הכלים שאפשר להם בהגעלה כדי שלא יצטרכו להזהר איש מכלי אחיו. כי ידעתי אשר בודאי יהיו הרבה אנשים שיאמינו לדברי השו"ב השני. ורק בכלי חרס יש להקל דהא יש דיעות איזה ראשונים שמקילים בכלי חרס באינן בני יומן דס"ל דהוי כדיעבד וכידוע. אכן האנשים המאמינים לשו"ב השני יאסרו אף כלי חרס שנשתמשו בהם מבשר זה:

ולכאורה יש לדון דבנ"ד אסור אליבא דכו"ע. דכיון שההכחשה בין השוחט אאא רה קודם השחיטה שוב לא שייך לומר שהיה נאמן כשנים. אאא ע עדיין לא שחט. אבל באמת ז"א כי העיקר הוא שהשוחט שבאו אליו שהוא ישחוט הרי הוא בידו והוא נאמן על הדבר. דכבר כתבו הרבה פוסקים שטעם שמי שבידו נאמן הוא משום דהוי כבעלים. וה"נ בנ"ד שנשלחה התרנגולת אליו לשחיטה הרי הוא כבעלים. והנה הש"ך בסי' קכ"ז סקי"ד כתב דאף להמהרי"ק ודעימיה אינו נאמן כשבאו בבת אחת. ורק בשוחט התיר המהרי"ק אף בב"א משום סברא דרוב מצויין. ולפ"ז בנ"ד יש לאסור דהא בנ"ד לא שייך סברא דרוב מצוין. דהא גם השני הוא שו"ב מומחה. אבל לענ"ד דברי הש"ך צ"ע דבמהרי"ק מפורש שמתיר בנידון דידיה. משום טעמא דבידו לחוד בלא סברא דרוב וכמש"ל. וכ"נ דעת שאר פוסקים שעומדים בשיטתו. וכ"כ הט"ז בסי' א' ס"ק כ"ג טעם ההיתר רק משום שנאמן כבי תרי ע"ש. שוב מצאתי בחות דעת שם בסי' קכ"ז שכ"כ להדיא דבדבר שבידו נאמן אף בב"א. וגם דבנ"ד י"ל דשפיר מיקרי שבא העד המתיר מקודם. כי הרי התרנגולת נמסרה להבעלים בחזקת כשרות ונאכלה ואח"כ נודע לו מהכחשת השני. ורק לענין מה שאכל השוחט בעצמו יש לדון דהוי כב"א. אבל הלא הוא אומר ברי שנשחט בסכין יפה וכמש"ל. וענין זה דורש אריכות ויש לי בע"ה קונטרס מיוחד בענין נאמנות באיסורין. ואכמ"ל דבנ"ד בלא"ה יש להקל כיון דהוי ס"ס וגם כבר עבר מעל"ע וכמש"ל. ורק החמרנו להגעיל מה שמועיל הגעלה שדעתי נוטה לחוש שהראשון טעה בהרגשתו וכמש"ל. וגם כדי שלא יצטרכו להזהר אותם שמאמינים להשני מכלי חביריהם. ואף דגם בזה יש לדון דהא טעם שאסור אב"י הוא אטו בן יומו. ובנ"ד לא שייך זה כ"כ דהא אינם יודעים שהכלים הם אותם שנשתמשו בה מהתרנגולת. אבל באמת ז"א. ויש לפלפל בזה מהא דיבמות דף י"ג אי עשו ב"ש כדבריהם לפי פירש"י שם שהיו מודיעים אותם. ומטרדותי ההכרח לקצר:

וגוף סברת המהרי"ק והש"ך שהזכרנו בהך דשוחט מהא דרוב מצוין א"ש מומחין הן צ"ע לענ"ד. דהנה מה שמותר לאכול דבר הנמצא שחוט הוא מפני צירוף שני דברים. האחד שאין חוששים שמא השוחט לא היה מומחה ובקי בהלכות שחיטה לפי שרוב מצוין א"ש מומחין הן. והשנית שאין חוששין שמא אירע לו ששחט שלא כהוגן או שמצא פגימה בסכינו וכדומה לפי שמעמידין אותו על חזקת אומנתו שבודאי עשה מלאכתו כהוגן. וגם על חזקת כשרותו שבודאי אם היתה אסורה הי' מפרסם זה ולא היה מניחה כך. ולזה בהא דהמהרי"ק אלו היה העד אומר שהשו"ב לא היה מומחה. אז היה זה נגד רוב מצוין. אבל הלא העד מודה שהשוחט הוא מומחה. רק אומר שבפעם זה שחט שלא כהוגן והכשירה במזיד. א"כ אין זה נגד הרוב רק נגד חזקת כשרות השוחט. ונגד זה יש חזקת איסור של הבהמה. וע"כ צ"ל כמש"ל שעיקר טעם המהרי"ק בזה הוא כדמסיק משום שנאמן על מה שבידו. וסברא דרוב מצויין הביא רק לסניף בעלמא. ודוחק לומר שכוונתו דרוב מצויין א"ש הם יראי שמים ולא יכשילו. דזה לא מצינו ואין בזה רק חזקת כשרות וכמבואר בכמה פוסקים. דא"כ נימא בכל אדם שיש לו רוב וחזקה דודאי רוב ישראל כשרים הם. והרוב הזה הוא ג"כ מצד החזקה. ויש להאריך בזה ואכ"מ דלנ"ד אין נ"מ כמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה