שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קא
אשר כתב מעכ"ת להעיר במ"ש בחיבורי סי' א' דמ"ש בש"ס שמרע"ה תיקן ג"פ נגד תנ"ך דנביאים היינו נביאים שביניהם. וכתב מעכ"ת שכוונתי למ"ש התו"ח בב"ק שנביאים שאחר מרע"ה תיקנו קה"ת. וע"ז הקשה כת"ר דברמב"ם מפורש שמרע"ה תיקן. ומרע"ה כתב פ' בלעם ונביאי אוה"ע עכ"ד. והנה באמת אנכי כתבתי שתקנו נביאים שבדור מרע"ה וכפשטות לשון הש"ס בב"ק פ"ב. והתו"ח כתב הנביאים שאחר מרע"ה. והוא דחוק דבש"ס אין מבואר כן. ומ"ש הרמב"ם שמרע"ה תיקן. ע"כ צריך לפרש דכיון שתיקנו נביאים שבדורו בוודאי לא תקנו בלי הסכמתו. וכ"כ הכ"מ בפי"ב מה' תפלה להדיא בכוונת הרמב"ם. ומ"ש כת"ר נגד נביאי או"ה. תמוה לחשוב כן שיתקנו קה"ת נגד נביאי או"ה. והעיקר לענ"ד כמש"ש שהוא נגד נביאים שביניהם:
ומ"ש מעכ"ת להקשות על מ"ש הב"ח בסי' תרפ"ה דכיון דמרע"ה תיקן קה"ת הוי דאורייתא והקשה מעכ"ת דמ"מ הוי רק תקנה דרבנן. הב"ח יפה הקשה שם מהירושלמי פ"ד דמגילה דיליף לה שם מקרא דוידבר משה. וכיון דנלמד מקרא א"כ הוי דאורייתא. ולדעת הסוברים דהוי דרבנן צ"ל דהוי רק אסמכתא והוא דוחק. אכן באמת נראה דלענין שבת בוודאי הוי רק אסמכתא דהא מפורש בנדרים ע"ח וב"ב קכ"א דבהאי קרא דוידבר משה לא נכללה שבת בראשית. ויש להאריך בזה ובדברי השאלתות שאילתא כ"ו וקס"א שתפס ג"כ כהירושלמי הנ"ל אך אכמ"ל בזה:
ומ"ש מעכ"ת דכיון שיש דעות בלא קרא י"פ שלא יחזור ויקרא א"כ הוי ספיקא דרבנן וא"צ לברך והאריך בענין ברכה על מצות ספק. ימחול מעכ"ת לראות בחיבורי כי לא כתבתי לברך מצד ספק רק מצד שלדעתי אין שום ספק שלא יצא ידי קריאה ות"ל בררתי זה שם בראיות ברורות והבאתי שכן דעת הגר"א ז"ל ושאר אחרונים. ובענין ברכה על ספק אכמ"ל בזה ובחיבורי ח"א סי' ל"ב דברתי בזה בעז"ה: