אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן צז

סימן צו

נסתפקתי בהא דקיי"ל במ"ק כ"ז ובש"ע סי' שע"ח שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו. אם רשאי לאכול פירות או לשתות איזה משקה משלו קודם הסעודה. ולכאורה משמע דשרי דהא הש"ס יליף לה שם מקרא דלחם אנשים לא תאכל. ומשמע דדווקא לחם ולא שאר דברים. וכ"ה לשון הש"ס שם אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו. הרי דדייק דווקא לחם. ואף דאיתא בטוש"ע סי' שע"ח שמברין בבצים ועדשים ומקורו מסוגיא דב"ב ט"ז ע"ב ומאבל רבתי פי"ד משמע מזה דהבראה הויא אף בבצים ועדשים ולאו דווקא לחם. וממילא נימא דאסור להאבל לאכול אף פירות וכדומה. מ"מ י"ל דגם לחם היו מביאין. רק ללפת הפת נהגו להביא ביצים ועדשים ושאר דברים שמוזכר בפוסקים שם. וכן איתא להדיא שם שאוכלים כל צרכם אחר שהביאו הביצים והעדשים. וכן קרי לה בש"ס ופוסקים סעודה. אלמא דהוי סעודה שלימה עם לחם:

אכן למעשה נראה שאסור לאכול אף פירות דהא הפוסקים כולם כתבו סתם אסור לאבל ביום הראשון לאכול משלו והשמיטו תיבת לחם. וטעמם נראה דלא גרסו בש"ס ג"כ תיבת לחם וכ"ה הגירסא להדיא ברי"ף ורא"ש פ"ג דמ"ק וכ"ה הגירסא בתוה"א להרמב"ן שער האבילות. וכן מוכח ממ"ש הפוסקים בסי' שע"ח שמותר לאבל להתענות ביום ראשון ולא לקבל הבראה ע"ש. ומקורם מהירושלמי פ"ג דברכות והובא שם בב"י שהריב"א התענה בשביל שלא רצה לאכול משל אחרים. וקשה ל"ל להתענות יאכלו פירות וכדומה. וע"כ צ"ל כמ"ש דאף פירות אסור. וכ"ה הלשון בירושלמי שם שאמר ר"ז שלא יתנו לו ביום ראשון אכילה. משמע כל דמיקרי אכילה וכן מוכח להדיא בתוה"א להרמב"ן שער אבילות שהיה מנהג קצת מקומות להברות בעדשים וכוסות יין בלא לחם ע"ש. הרי דלחם אינו מעכב. וממילא אסור לאכול משלו אף פירות. ואף דבכוסות שבבית האבל נכללו גם כוס בהמ"ז כדאיתא בכתובות דף ח' ע"ב. מ"מ ברמב"ן שם משמע שלא הביאו לחם להברותו ע"ש. ורק מים נראה דשרי לשתות משלו. דלא עדיפא מקודם הבדלה דקיי"ל בפסחים ק"ה ובש"ע סי' רצ"ט דשרי לשתות מים. ודנקיט קרא לחם הכוונה סעודה לפי שדרך העולם להברות סעודה שלימה. וכ"כ רש"י בכמה מקומות שסעודה קרויה לחם. וי"ל שהטעם משום שרוב סעודות הם עם לחם. ולזה נקיט לה קרא מפני שהמנהג היה אז כן להאכיל סעודה שלימה עם לחם וכדאיתא במדרש איכה ד' י' שהיו מברין בככר. כ"נ לכאורה. ועדיין צ"ע לפי שלא הזכירו זה הפוסקים. וטעימה בעלמא אפשר שמותר דהרי אמרו חז"ל אסור לאכול ולא אמרו אסור לטעום. וכעין זה כתבו הפוסקים בכמה מקומות לחלק בין אסור לאכול לאסור לטעום. ובכ"ז ישראל קדושים הם ונוהגים שאין טועמים מאומה אחר הקבורה רק אוכלים תיכף סעודת ההבראה:

ואגב אזכיר שבבה"ט סי' שע"ט סק"ב כתב על נוסח ברכה רביעית שבבית האבל לחיים ולשלום הרחמן וכו' והוא ט"ס וצ"ל לחיים ולשלום הוא גמלנו וכו' הרחמן וכו'. וכ"ה בש"ך:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה