שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פב · כז
ועוד נראה דאף אם נאמר שאם העביר קולמוס על השם או על הגט שלא לשמה ניחוש לכתב השני. היינו רק כשעשה כן בכוונה. אבל כשנפל דיו שלא בכוונה אינו פוסל. דהא קיי"ל דבכל דבר שצריך כוונה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וה"ה כשנעשה שלא במתכוין וכמ"ש התו' ביבמות פ"ג ע"ב ד"ה אין ובר"ש פ"ז דכלאים דלהכי בכלאים אף שנוסף מאתים מותר אם לא נעשה בכוונה ע"ש. וה"ה בנ"ד אין פוסל הדיו שנפל על השם. דהא באמת קיי"ל דדיו ע"ג דיו לא הוי כתב. ורק היכא שהכתב השני נכתב בכוונה אחרת מהכתב הראשון חששו הפוסקים גם לכתב השני משום שנשתנה באופן כוונתו. לזה אין שייך לומר כן רק כשכותב בפירוש בכוונה אחרת. ולא כשנפל דיו סתם ממילא וכנ"ל. ויש לדון ג"כ היכא שבא אחר שאינו בעל הס"ת והעביר קולמוס שלא לשמה אם יש לחוש. דאפשר לא מיקרי מעשה כלל בכתב ע"ג כתב ואכמ"ל בזה. אבל בנפל דיו סברתינו נכונה לענ"ד. וע' בזה בשו"ת רעק"א סי' ע' בענין זה ובנו"ב מ"ק חא"ח סי' א' ואקצר: