שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פב · כג
ועדיין נשאר לנו לבאר מה שעורר מעכ"ת שיש לחוש שהדיו שנפל נדבק גם על גוף אות השם והדיו הזה לא נתקדש והו"ל כנדבק עליו עפרות זהב שפסול עכ"ד. ובאמת גם בכתב ע"ג כתב כתבו הפוסקים שיש להחמיר וכמו שהביא הב"י שיטה זו באה"ע סי' קל"א והיא שיטת הר"ח והרשב"א בגיטין י"ט. וא"כ גם הכא יש לחוש לזה. ואינימא שיעביר עתה בקולמוס על השם לשמה הוי האמצעי כחציצה בין הקלף ובין הדיו כי הל"מ הוא שצריך לכתוב בדיו על הקלף. ובפמ"ג סי' ל"ב במשבצות ס"ק ט"ו כתב שזה תלוי בפלוגתא דבאה"ע בסי' קל"א שהזכרנו. ומהרש"ק בספר סת"מ כתב לאסור לכ"ע וחולק על הפמ"ג שתלה זה בפלוגתא הנ"ל ע"ש בח"ב סי' ע"ז. וכתב שם הטעם דהוי כקורא בע"פ כיון שמכוסה בדיו שנפל שלא לשמה. וצידד שגם הפמ"ג שכתב דתלי בהא דסי' קל"א היינו לענין קדושת ס"ת אבל לענין הכשר סת"מ מודה דלכ"ע פסול דהוי שלא לשמה. והביא ראיה מדקאמר הש"ס בגיטין כ' שאם כתב שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"מ ורבנן. ולא נקיט כשכתבו לשמה והעביר קולמוס שלא לשמה. אלמא דבזה כ"ע מודו שפסול. וכתב שם שאף שהנו"ב כתב בסי' א' שכתב עליון בטל לתחתון וממילא כשר בכה"ג. מ"מ הוא חולק עליו וס"ל כדעת השואל שם שאינו בטל: