שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פא · כב
והמם הנה בתמונה אחת ששלח מעכ"ת יש קצת חלל בתוכו מקלף נקי בלא שחרות דיו. ובתמונה השנית נשפך דיו על כל חלל המם. והנה שיעור החלל בתוך המם נראה שהוא כעובי הקולמוס כי צורת המם הוא כף כפופה עם ויו וכמבואר בברוך שאמר ובש"פ. ושיעור חלל כף כפופה מבואר בב"ש שיהא כעובי קולמוס. ובב"י א"ח סי' ל"ב דין זה מוקף בין חצאי עיגולים ולא ידעתי למה. וא"כ מבואר שגם חלל המם הוא כעובי קולמוס. אכן ודאי שאין זה מעכב וכל שיש שם חלל קצת כשר. וכ"כ האחרונים בדין נפל טיפת דיו לתוך האות שאם נפל למם או סמך ונתעבו היריכות כשר ומותר לגרור מבפנים לעשות שיהיו עובי היריכות כמו שהיו מקודם כי אין זה חק תוכות כיון שצורת האות כראוי. וכ"כ הפמ"ג בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ג ובפתיחה לסי' ל"ב להדיא. וכ"כ כל הפוסקים שפרטי הדינים ושיעורים שבצורת האותיות אינם לעיכובא. ורק שיהא צורת האות בכלל כראוי. ולפ"ז בנ"ד אם יש בחלל המם אף משהו קלף נקי שאינו שחור אזי הוא כשר בפשיטות. ורק צריך לגרור מבפנים כדי שיהא האות כראוי. וגם דהא הדיו שנשפך לא נתקדש כדין וצריך לצמצם באופן שלא יגרור משהו מגוף האות שנתקדש והו"ל מוחק את השם. אכן אם אין שם משהו פנוי מדיו. אין בידי להקל וכמש"ל בדין ההא אם נדבקו רגליו למטה. וזאת ניתן לבאר אשר אף אם יש דבק בהא ובמם רק אינו שחור כשיעור שאפשר להכשיר אם היה כן שחרות גוף האות. אזי מותר לגרור. כי כיון שאינו מראה דיו הכשר לס"ת הרי לא נשתנה צורת האות כלל. ודמי לטיפת שעוה הדבוקה על האות דקיי"ל שמסירה וכשר: