שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן סז · לא
ועדיין י"ל דמשמע להתו' דר"ז נקיט בזה תרי חומרי האחת שטמאה אף בכחרדל. והשנית שיושבת ז"נ על ראיה אחת. וכ"נ בר"ן פ"ב דשבועות שהבין כן. רק כתב שם שהטעם משום שחוששין שנתקבץ זה בבית החיצון בשלשה ימים ע"ש וע' תהר"י בברכות ר"פ א"ע שהבינו שהרבותא מצד שהוא כמראה חרדל והוא תמוה. ומצאתי שכבר תמה עליו במעיו"ט דנדה פ' בתרא ובל"ח ספ"ב שם]. ולזה כתבו שאין להקשות דהא מפורש דכחרדל טמאה. דשמא י"ל דזה רק לענין נדה ולא לענין זיבה. והיינו משום דאפשר קיי"ל כמ"ד דזב בעי כחתימת פי האמה וזבה איתקש לזב בקרא דלזכר ולנקיבה כדאיתא בנדה דף ל"ב ע"ב. אבל נדה לא איתקשא. וכן מבואר בנדה מ"א ע"ב דבעינן תרי קראי לנדה וזיבה דמטמא בפנים כבחוץ ולא ילפי מהדדי. וכן איתא בדף ל"ב לענין קטנה. ורק הש"ס מוכיח לנדה משום דא"א לזיבה בלא נדה ע"ש. ובתו' שם ד"ה צריכי הקשו ל"ל תרי קראי לזכר ולנקיבה. הא בדף מ"א מצרכינן קרא לנדה דמטמאה בפנים כי היכי דלא נילף מזב שאינו מטמא בפנים ונשארו בתימא. ולענ"ד י"ל דרק זבה הוקשה לזב ולא נדה והו"ל להתו' לאתויי מדאצטריך שם קרא לזבה. וכן איתא בדף נ"ד ע"ב דבעי קרא לדם נדה דמטמא אף דמפורש שם גבי זבה בקרא דלזכר ולנקיבה ע"ש נ"ה ע"ב וע"ש בתו' נ"ד ע"ב ד"ה דם. ושם איצטריך תרי קראי משום דמסברא הו"א שאינו מטמא עד שיצא לחוץ דזה מיקרי ראיה. ולזה הוצרך קרא דבבשרה שמטמאה בפנים בנדה וזיבה. ובזב כתבו התו' בדף מ"ג ע"ב ד"ה עד דאצטריך קרא דלא ניליף בצד השוה מכולהו ע"ש. ויש להאריך בזה ואכ"מ. ועכ"פ שמענו דזבה ונדה לא ילפי מהדדי וכמבואר בסוגיא דדף ל"ב ומ"א ונ"ד. ולזה שפיר י"ל דאף דקיי"ל דמטמאה במשהו. זה רק בנדה אבל לא בזיבה. ואף דבש"ז ילפינן מזב כדאיתא בפסחים ס"ז. היינו משום דזב וש"ז איתקשו אהדדי כדאיתא התם ובנדה ל"ד ע"ב. אבל נדה לא איתקשא וכנ"ל. וכן משמע בתו' נ"ב ע"ב ד"ה שלש ששיעור ראיה הוא כגריס. ושם איירי לענין זיבה. וכן דקדק בסד"ט סי' קפ"ג ע"ש. והיינו כמש"ל דלענין זיבה י"ל דבעי מה"ת שיעור וכמ"ש השב יעקב כנ"ל. וזהו שכתבו התו' במגילה דמה"ת מטמא במשהו רק בנדה. והחמירו בזה אף בזיבה. וע"ז הקשו דעכ"פ היכן מצינו שתצטרך ז"נ ע"י כחרדל. דבראיה גדולה אפשר לומר שנתקבץ בג"י כמ"ש התו' בדף נ"ב ע"ב. אבל בכחרדל לא מצינו ובפרט דבעי כשיעור. ותרצו דמשכחת לה בסותרת. ונראה דעתם דבסותרת סגי במשהו לכ"ע. וכן משמע בנדה כ"ב ע"א דפירש"י שם דרב הונא דס"ל שם דש"ז מטמא רק כחתימת פי האמה היינו בשיעורא ע"ש. וקאמרינן שם לדידיה דלהכי ש"ז סותר משום שא"א בלא צחצוחי זיבה ע"ש. וקשה דהא אין שם זיבה כשיעור חתימת פי האמה ולמה סותר. וזה בודאי א"ל דבעי שיראה כ"כ ש"ז שיהא בציחצוחי זיבה כשיעור. דאטו ידעינן כמה ציחצוחי זיבה יש בה. וע"כ צ"ל כמש"ל דלענין סתירה סגי בכל שהו לכ"ע. והטעם י"ל דכיון דכתיב בקרא דבעי שיהו כל ז' ימים נקיים לגמרי. ולא יהא שום טומאה מפסקת ביניהם כדאיתא בדף ל"ג ע"ב ובכ"מ. לזה סותר אף במשהו. ויש להאריך בזה ולישב מה שיש להקשות ע"ז מאיזה סוגיות. אך אקצר כי אין נ"מ לדינא. ועכ"פ בארנו קצת דברי התו' דמגילה לחומר הקושיא: