אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן סא · כח

כז

ועדיין יש לדון דאפשר נדבקה העלוקה אחר שכבר היה כל גופה במים. ואף דקיי"ל דנמצא עליה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה היינו היכא שלא עיינה קודם טבילה. אבל בנ"ד שחפפה ועיינה כדין עלתה לה טבילה כדקיי"ל בנדה ס"ו ובשו"ע סי' קצ"ט. אבל ז"א דהכא אפשר שנדבקה העלוקה בנהר קודם טבילה. ובכה"ג קיי"ל דלא עלתה טבילה דאוקי בחזקת טמא. ואף דהוי ספק דרבנן דהא מעוט המקפיד חוצץ רק מדרבנן. כבר כתב הסד"ט בס"ס קצ"ט דהחמירו בספק זה משום גזירה דרוב המקפיד. ולשיטת הסוברים דספיקא דרבנן אסור היכא דאתחזק איסורא א"ש בלא"ה. והנה בנ"ד יש צדדים הרבה להתירא. ראשית שמא נדבקה העלוקה אחר שכבר טבלה כל גופה. ואף אם נדבקה מקודם שמא הקדימו המים ולא העבירה בפיה המים מהמקום ההוא לכה"פ עד שטבלה. ואף שכבר הפרישו את העלוקה ויצא דם הרבה. י"ל שהתחילה לינק הדם אחר שכבר טבלה כל גופה. ואף אם התחילה מקודם. שמא העלוקה ברייתה מן המים ולא מן הרקק. והויא כמים אינימא שא"צ ריסוק וכשיטת הרב ר' שמרי' והמחבר בסי' קצ"ח ס"ל גבי שלג. אבל ז"א דספק שמא נדבקה אחר הטבילה ושמא נדבקה מקודם ורק התחילה לינק אח"כ. הוא ספק אחד אם חצצה קודם טבילה או אחר טבילה. וגם דבאמת בלי ספק תיכף אחר הטבילה יצאה מהמים: וכיון שיצא הרבה דם ניכר שכבר נדבקה איזה משך קודם הטבילה. ולבד זה כיון שיש לפנינו דבר חוצץ וגם היתה בחזקת טומאה. לא מהני אף כמה ספיקות כדקיי"ל בכה"ג ריש נדה ובחולין י' ע"א ע"ש בתוד"ה סכין ובנדה תוד"ה התם. והכא גרע טפי שהריעותא נולדה באדם. ולא שייך לומר מקוה אתרעי ע"ש בתו' ובמק"א דברנו בדברי תו' הללו ואכ"מ. וגם בסברא דברייתו מן המים כבר בארנו באורך שהעיקר לדינא שצריך ריסוק. ובפרט בנ"ד שיש ספק אם ברייתו מן המים ממש וכמש"ל. ולזה אין להקל לענ"ד וצריכה טבילה אחרת אף אם כבר שמשה עם בעלה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה