שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מב · כו
ולכאורה יש לדון בנ"ד מצד שאינו מתכוין לבטל האיסור שכוונתו רק להגיס הקדירה ולא להפליט מה שבכף. וכבר כתבו הפוסקים בי"ד סי' פ"ד וסי' צ"ט דבאינו מתכוין לבטל שרי ובפרט בבלוע בכלי כבר כתב הכרו"פ בסי' צ"ט סק"ד דלא שייך בזה אין מבטלין כי גלוי לכל שאינו מוסיף הנאה בזה יעו"ש ובפרמ"ג. והוא מבואר ברשב"א בתוה"א בית ד' שער ד' וע"ש בבד"ה ומשמה"ב באורך. ומבואר שם דבכה"ג וודאי אינו מכוין ושרי. ולפ"ז אין להתיר רק בכף נקי אבל מלוכלך בחלב אסור דהא אפשר לנקותו. וכבר כתב הט"ז סי' צ"ט סק"ז וסי' קל"ז סק"ד דרק אם א"א בענין אחר שרי באינו מתכוין. וגם דלערב איסור בעין כ"ע מודו שאסור כמבואר ברשב"א בתוה"א שם ובשו"ת מהר"מ מרוטנבורג סי' ק"צ ואף באינו מתכוין לבטל ע"ש. והנה השעה"מ פט"ו מהמ"א הביא ראיה מתוס' דפסחים דף ל' והר"ן שם דס"ל שאסור אף באינו מתכוין כדאמרינן שם בש"ס דרב אמר קדירות בפסח ישברו ומקשה הש"ס נהי דלרב מב"מ במשהו מ"מ נשהינו ונעביד שלא במינו. והקשו התוס' והר"ן הא אין מבטלין איסור לכתחילה. וקשה הא אינו מכוין לבטל רק לבשל וכמ"ש בזה הרשב"א בתוה"א ובמה"ב שם. והקשה מזה על הר"ן שכתב בעצמו בפ"ב דע"ז דשרי לבטל באינו מתכוין ונשאר בקושיא. והנראה בזה דכיון דבפסח אסור במשהו אף באינו מינו. א"כ זה שמשהה עד אחה"פ לבשל בהם הוי כמתכוין לבטל שמשהה לבשל בהם בעת שיובטל האיסור. אבל בעלמא י"ל שגם התוס' והר"ן ס"ל דשרי באין מתכוין וכמ"ש הר"ן באמת בפ"ב דע"ז. והמהר"מ מר"ב בתשובה סי' ק"צ כתב באמת הטעם משום שאינו מתכוין לבטל רק לבשל. והרשב"א במשמרת הבית לא רצה בזה שם. משום דס"ל בתוה"א דבאינו משתמש בשפע אסור להשתמש גזירה שמא ישתמש כשלא יהא ס' ואב"י גזירה אטו בת יומא. יעו"ש שכ"כ שם בשם הראב"ד. ועפ"ז מיושב ג"כ דברי התוס' והר"ן הנ"ל כמובן: