שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן יח · א
בא מעשה לפני שהבודק התחיל להעביר סירכא וכשאחז הסירכא להעבירה נתלש קרום הריאה שתחת הסירכא עם הסרכא שעליה. ואח"כ קלף הסירכא מעל קרום הריאה שנקלף מהריאה ועברה הסירכא כראוי רק לבדוק בפושרין א"א והנה הבודקי' רצו לדמות זה למ"ש בשו"ת גבעת שאול סי' מ"ט והובא באחרונים היכא שנקרע קרום הריאה ועל הקרום יש סירכא. שיש להקל להעביר הסירכא מעל הקרום הקלוף ובדיקת פושרין בהפ"מ לא מעכבא. אבל באמת הוא טעות דכיון שהסירכא קלטה עמה קרום הריאה. הרי זה אות שיצאה מן גוף הריאה ואינו קרום בעלמא. ומכ"ש לשיטת הפוסקים שטעם טריפות סירכא הוא משום שסופה להתפרק ולנקוב הריאה דבנ"ד וודאי טריפה דהא חזינן שנתפרקה הסירכא עם הקרום של ריאה. ולתלות שהעביר בכח זה וודאי לא שייך. כיון שהספק בגוף העברת הסירכא וחזינן שלא עברה. ואף דבסירכא שעברה ואח"כ בדקו הריאה בפושרין ובצבצה. יש מקילים לתלות במשמוש ידא דטבחא וכמ"ש הב"ח הובא בפמ"ג ושאר אחרונים. היינו רק התם דכיון שעברה הסירכא במיעוך שוב אין כאן ריעותא והבדיקה היא רק לחומרא ושפיר תלינן במשמוש. אבל הכא שאנו דנין על גוף הסירכא שלא עברה והוחזקה הסירכא לפנינו בזה לא תלינן. וה"ז דומה לסירכא שנאבדה דמטרפינן. וע' בחיבורי ח"א סי' נ'. והכא גרע טפי דחזינן שקלטה קרום הריאה. וגם הא כבר כתבו האחרונים שאין להורות כסברת הב"ח לתלות בסירכא במשמוש יד וכן עיקר. ובפרט אצלינו שקולפים הסירכא חלילה להקל בזה דכל זמן שלא בדקו בפושרים קרוב לחוש שהסירכא קלטה כל שהו מקרום הריאה ולא עברה כראוי. ורק בנתמעכה הסירכא בין ידיו בזה רצה הב"ח להקל משום דחזינן שאינה סירכא רק ריר בעלמא. והפוסקים האחרונים כתבו דהיכא שנחלקו שני עדים אחד אומר עברה הסירכא ואחד אומר לא עברה טריפה ואם שניהם אומרים עברה ורק אחד אומר שבצבץ אזי כשירה. ולפמש"ל יש לדון שאם עברה בקליפה אזי כל זמן שלא נבדק בפושרים יש לחוש שלא עברה בשלימות רק קלטה קצת קרום הריאה. וע' חיבורי סי' נ' ונ"א בזה וכמדומה שכן כתבו האחרונים שאצלינו שקולפים הסירכא הוי הבדיקה בפושרין לעיכובא רק שלא ביארו הטעם ולפמ"ש הדבר נכון בסברא. ואכמ"ל בזה: