אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן יג

סימן יב

מעשה בריאה שהיה בה מורסא. ועל המורסא היה כמו נגלד. והמראה הי' שחור. וגם היה בתוך המורסא נקב פתוח. ובתוך המורסא נמצא תולע הנקרא בפי הבודקים מעטליצע ואבאר דין זה בס"ד בקוצר:

הנה נגלד על מראה שחור לכאורה הוי תר"ל לפי דעת כמה אחרונים ובפרט במקום מורסא. אבל באמת המראה. אין לחשוב לריעותא. כי בכל מורסא המראה שחור מחמת צרירת המוגלא. וכל כה"ג לא מיקרי שינוי מראה כדקיי"ל בסי' ל"ח ס"ג. ומורסא לא מיקריא ריעותא לצרף לנגלד פורתא דהוי ריעותא כל דהו. רק מה שיש לחוש בזה כיון שהקרום שבמקום הנגלד הוא דק מאוד. ובמורסא נמצא תולע שנקרא תולע הכבד שהרבה אחרונים מחמירים בו שבא מחיים. א"כ נימא דהוי כקוץ ומחט וניחוש שניקב מחיים והבריא ועלה קרום מחמת מכה. אך ז"א דכבר כתבו הפוסקים בסי' ל"ג וסי' מ"ח וכן האריך בזה בלבש"ר סוף ה' טריפות העצמות דשמא הבריא לא אמרינן רק במקום שכבר ניקב עור אחד. ולדעת הש"ך סי' ל"ג ס"ק כ"א ודעימיה בעינן שיהא גם מקצת בעור השני וגם דעת רוב הפוסקים דבריאה לא שייך החשש דשמא הבריא וע' בלבש"ר בסי' ל"ו סק"ד באורך בזה. והכא ליכא שום ריעותא. והנגלד ודאי לא דמי לקורט דם. ורק י"ל שהנגלד הי' שם מקודם או נעשה אח"כ כמו כל נגלדים שבריאה. והקרום התחתון דק ביותר לפי שתחתיו מוגלא ואין שם בשר במה שיתחזק הקרום. ולא גרע תולע ממחט בריאה דקיי"ל בס"ס ל"ו דל"ח שמא הבריא. ואף בניקב קרוב התחתון במחט יש מקילים דל"ח שהבריא העליון ע"ש באחרונים. רק י"ל דשם שאני שיש בדיקה שאינו מבצבץ. משא"כ במורסא המוגלא סותם ואין בדיקה מועלת. אבל בכ"ז אין כאן מקום לחוש להבריא וכמש"ל. ומכ"ש לפמ"ש הפוסקים שדרך התולע לנקוב לאח"ש לבקש חמימות. אבל מחיים שהריאה מרחפת אין דרכו לנקוב ועש"ך סי' ל"א סק"ז. א"כ ה"ה בנ"ד אין לחוש לניקב מחיים:

ומה שיש נקב פתוח כבר בארנו בס"ד בחיבורי ח"א סי' נ"ב שאף בתולע שנקרא מעטליצא תולין שניקב לאחר שחיטה. וכאשר כבר בא לפני כמה פעמים שראו עין בעין שהמעטליצא ניקבה לאחר שחיטה. ויש בעלי הוראה מחוסרי בקיאות בזה. ומפסידים על חנם ממון ישראל. וכבר בארתי בחיבורי ח"א סי' מ"ז בס"ד עד כמה צריך לחוש להפסד. ועוד נראה ראיה לדברי שם דהא דעת רוב הפוסקים שגם בשאר אברים כגון בכרס ודקין ובקורקבן תולים ג"כ שהתולע פירש לאחר שחיטה וכמ"ש הש"ך סי' ל"ו סקי"ז ובס"ס מ"ט בש"ע. וגם במוח רצה הב"י בסי' ל"א להקל ע"ש. א"כ הרי חזינן שבכל מיני תולעים תולים זה. ואף דבכרס התולעים באים מעלמא שהבהמה אכלה אותם כדאיתא בש"ע סי' מ"ח ס"ב: בכ"ז לא חיישינן לניקב מחיים. ועיקר סברת המחמירים במעטליצא הוא מפני שאינו בתולדה מהריאה. רק באו מהכבד. ומה יענו בתולעי כרס ודקין כמש"ל דג"כ אתו מעלמא. וא"ל דשם הוי ס"ס שמא גדל מהפרש ואף אי אתא מעלמא שמא ניקב לאח"ש. ז"א דהכל ספק אחד אם נקב מחיים או לאח"ש. ולכאורה י"ל דהוי במעטליצא ס"ס להחמיר שמא נכנס מהכבד דרך הריאה ונתרפא. ואף אם נכנס דרך הסמפון שמא ניקב נקב זה מחיים. אבל ז"א דוודאי תלינן דסמפונא נקיט ואתא כמו במחט לפי שכן דרכו ליכנס וגם כי הריאה מרחפת וקשה ליכנס ולנקבו מחיים מבחוץ. ובפרט שעיקר סברא דתלינן לאח"ש. הוא מפני חזקת היתר. וא"כ אין לנו לחוש כלל לנקב מחיים. ובפרט לפמש"ל דבריאה ל"ח שמא הבריא. ועפר"ח ובתב"ש סי' ל"ג ס"ק י"ג י"ד בזה. ועל נקב זה בעצמו לא שייך לעשות ס"ס כמובן. ואם נבוא לעשות ס"ס להחמיר נוכל לעשות גם במחט שמא נכנס מבחוץ. ואף אם נכנס דרך הסמפון. שמא ניקב סמפון לחבירו דטריפה. וכבר כתב הר"ן פא"ט דלא מחזיקין ריעותא לומר שניקב המחט סמפון לחבירו או שנכנס מבחוץ וה"ה בתולע. והעיקר כמ"ש בחיבורי שם שאנו רואים שתולע מעטליצא מצוי הרבה בריאה יותר מן התולע הדק שקורים מורנא. ואין לחוש לנקב מחיים כלל ולהחזיק ריעותא. וכ"כ התב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ג דהוא חזקה אלימתא שלא ניקבה מחיים וכל דאפשר למיתלי תלינן ע"ש:

רק זה ראיתי לבאר את אשר לא נתבאר בחיבורי שם כראוי. כי לפעמים ניכר למבין שהנקב הוא נקב ישן כגון שניכר שהמוגלא בתוך הנקב יבישה או שיש סביב הנקב כמו שפה וכדומה. וכל שנראה לעין הבודק כמו נקב ישן יש להטריף. וכמו שנתבאר בסי' ל"ו ס"ה דכל היכא שניכר שנעשה מחיים אין תולין בשום דבר. וכן נתבאר בבית אפרים סי' ל"ו ושאר אחרונים להחמיר במקום שניכר שהנקב ישן. וביותר צריך לשים לב בנקבי המעטליצא שמצוי זה. וכן יש להחמיר כשהתולע נמצא עמוק ותחתה מוגלא. דבלא"ה יש מחמירין בזה אף במורנא. אך לפעמים נראה כמו מוגלא קשה תחוב בנקב. ובאמת הוא התולע תחוב ראשו בנקב והו"ל מקצתו תוך הנקב שיש להקל בפשיטות וצריך לשים לב לזה:

ואם נמצא הנקב בתוך הנגלד ותחתיו נמצא תולע מעטליצע. הנה כבר הביא הפמ"ג סי' ל"ו בשפ"ד שיש מחמירין וכ"פ הבי"א סנ"ט שם. ובס"ק ע' הביא שיש מחלוקת בזה והכריע כהמחמירין. אכן הלבש"ר ס"ק מ"ד נראה דס"ל כהמקילים. וכ"נ עיקר לענ"ד דמה שייכות נקב התולע להנגלד. ומ"ש הב"א שע"י שניקב שם ניטל קרום התחתון לענ"ד הוא רחוק. דהא במקום הנקב אין שם קרום כלל. ובמקום הנגלד אין שם ריעותא. ושנאמר שהתולע יצא מחיים ואכל את הקרום העליון באיזה שטח. זה ודאי א"א לומר. אכן בכ"ז בתולע מעטליצא כיון דבלא"ה יש מחמירים צריך להתיישב בזה. והכל לפי ראות עיני המורה שאם נראה שהנקב חדש ויוצאה דרך שם מוגלא לחה. והתולע בתוך הנקב או סמוך ממש. אזי יש לתלות דלאחר שחיטה פריש אם הוא הפ"מ. ובפרט שכבר כתב התב"ש סי' ל"ו ס"ק כ"ז שהמורנא אין לה תואר מיוחד וכל התולעים נקראים בשם זה יעו"ש. והוא כדברינו בחיבורי סי' י"ב:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה