שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · כב
ועוד יש לדון דכיון דמחזיקין שההרגש שאחר שחיטה אחרונה היה מהחלודה. א"כ כיון שאחר השפשוף לא הרגיש בה. הרי חזינן דאיתרעי חזקת הרגשתו לגבי חלודה זו. ושוב אין ראיה מבדיקותיו שבדק הסכין בין שחיטות הקודמות. ואף דלגבי פגימות וחלודות אחרות לא נתקלקלה חזקת הרגשתו וכמ"ש מעכ"ת שהוא מוחזק למרגיש כראוי ובעינן שלשה פעמים להעבירו מחזקתו וכמו חזרה דשור המועד ויש להאריך בזה ואכ"מ. אבל לגבי האי חלודה. ודאי י"ל דאיתרע חזקת הרגשתו. וכעין דקיי"ל בב"מ דף י"ז ובח"מ סי' ע"ט שהוחזק כפרן לאותו ממון שדנין עליו אף דלשאר דברים אין מחזיקין אותו כפרן. וע' שבת דף ס"א לענין קמיע מומחה. וזה נ"מ טובא לדינא לענין אם שו"ב לא הרגיש בפגימה אחר שחיטה. ושו"ב אחר הרגיש בה ושחט בו מקודם איזה בהמות. דניחוש שמא היתה הפגימה מקודם ולא הרגיש בה כיון דאיתרע הרגשתו לגבי פגימה זו ואפשר לצדד להקל די"ל שנתיגעה עתה ידו מרוב השחיטות לזה לא הרגיש והשתא הוא דאיתרע ואין הפנאי מסכים להאריך בזה. אבל בנ"ד דבלא"ה רגלים לדבר שהחלודה נעשתה מכבר כי כן דרך החלודה וכמו שהארכנו בס"ד בזה. וגם כי עלולים לטעות בהרגשתה. נראה שיש להחמיר בנ"ד לחוש לזה. ולזה לענ"ד אין להכשיר שחיטות הראשונות רק אם בדק בין שחיטה לשחיטה גם בראיית עין לבד הבדיקה בציפורן וכמש"ל בע"ה: