שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · י
ובבכורות דף ח' ע"א הגירסא בזה אימר לא בדק יפה והלא בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה. משמע מזה שאין לנו לחוש שלא בדק יפה. ולפלא שלא התעוררו המפרשים על שינוי הגירסא בזה מהא דביצה. ולכאורה רציתי לומר בזה דהנה בנדה דף ס"א ע"א איתא שאם היה מוחזק טומאה באיזה מקום ובדק ולא מצא ס"ל לחכמים שטהור ור"מ ס"ל שהוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא. ומייתי ר"מ שם עובדא שבדקו ולא מצאו ואח"כ מצאו ע"י איזה מקרה. והשיבו חכמים משם ראיה אימר לא בדק כל צרכו. נראה מזה דר"מ ס"ל שאין סומכין על בדיקה נגד החזקה ורבנן ס"ל שסומכין. ורק בעובדא דמייתי ר"מ ס"ל שבאמת הבודק פשע ולא בדק כראוי וא"כ י"ל דסוגיא דבכורות רוצה לישב אף אליבא דרבנן דס"ל שסומכין על הבדיקה. ובביצה אזיל לר"מ. וכ"כ התו' בפסחים דף י' ע"א ד"ה על דלר"מ ס"ל שאין סומכין על מה שלא מצא בבדיקתו במקום שהיה מוחזק שהיה שם חמץ. ואמרינן שלא בדק יפה: