שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן י · ב
אבל קשה לומר שיחלוקו הפוסקים בטבע ומציאות. ועוד קשה דהנה בב"מ דף כ"ו ע"א מוקי הא דמצא בכותל דשתיך טפי ולהכי יכול לומר של אמוריים הוא. ופירש"י שהעלו חלודה רבה וכולי האי לא שביק להו. ובטור ובש"ע ח"מ סי' ר"ס הלשון שהעלו חלודה ולא נזכר חלודה רבה. ולפ"ז משמע מדבריהם דכל חלודה נעשית במשך זמן ארוך מאוד. ולדעת רש"י משמע דחלודה נעשית בזמן קצר ורק חלודה רבה נעשה בזמן ארוך. וזה הוי היפוך ממה שנתבאר בדבריהם שהזכרנו גבי כלי כסף ונחושת. והנראה בזה דהנה הטוש"ע שם כתבו דבעינן שיעלו חלודה וגם יהא מונח בעומק כדי שיהא ניכר שהוא מטמון ישן. והקשה הש"ך שם דלמה הרכיבו פירש"י והרמב"ם דהרמב"ם מפרש דשתיך טפי שמונח בעומק. ורש"י מפרש שהעלה חלודה. וכתב דספוקי מספקא ליה הלכה כמי ולזה הצריך שניהם. והוא תמוה דכל כה"ג הו"ל לפרושי דנ"מ טובא לדינא אם הוא מחמת ספק. ועוד דבלא"ה אמרינן בזה המע"ה וכמ"ש הסמ"ע שם סק"א. ויש לדון בזה מצד ס"ס בממון ואכ"מ. והנתיבות נדחק לישב קושיית הש"ך ודבריו דחוקים ע"ש. והנלע"ד בזה בפשיטות דבאמת דברי הרמב"ם מסתברים כי אם מונח מלמעלה וניכר שהוא מטמון חדש. ודאי דאין שייך לומר שהוא של אמוריים. ואף שיש בו חלודה. מ"מ לחלודה א"צ זמן ארוך כזה משל אמוריים ורק מצד הסברא דלא שביק כולי האי. אבל הכא שניכר שהוא מטמון חדש הרי חזינן דשביק. והנה כשמונח בעומק נראה דמ"מ אם אין בו חלודה מוכח שהוא מטמון חדש. דישן א"א שלא תעלה בו חלודה ולזה הצריכו הטוש"ע תרווייהו. ומיושב בזה שלא הזכירו שצריך חלודה רבה דהא איתא בש"ס דשתיך טפי אבל לפמ"ש י"ל דמפרשי שתיך טפי כהרמב"ם. רק מצריכים חלודה כדי שלא יהא הוכחה שהוא מטמון חדש כנ"ל. וממילא מיושב גם קושייתינו דשפיר קאמרי הטוש"ע שא"א שלא יהא חלודה על דבר המונח זמן רב. אבל ודאי אפשר שתעלה חלודה בזמן מועט. ומיושב שפיר קושייתינו מדברי הטוש"ע אהדדי. אבל מ"מ קשה לומר שיחלוקו במציאות וכנ"ל: