שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ו
כבוד ידידי וכו' הגאבד"ק אסטראווא נ"י:
ע"ד המוכ"ז הקצב שפעם יצא רינון ששחט עגל פחות מח' ימים ואסרו אז ב"ד הבשר. ועתה נתברר בעדים כשרים ששחט עגל בן ה' ימים ומכר בשרו וכבר נאכל. והוא איש עני וגם יש חשש שיעגן אשתו וילך למדינת הים. ולזאת ביקש מעכ"ת להודיעו דעתי בזה. ושמחתי מאוד אשר מעכת"ה עומד בפרץ לשמור את העם מאכילת ספק איסור:
והנה לא ביאר מעכ"ת אם היה במזיד או בשוגג. ואף כי לכאורה אין נ"מ. דכבר כתב הרשב"א בתשובה סי' תרל"ב הובא בשו"ע סי' קי"ט סי"ז דא"נ לומר שוגג הייתי. בכ"ז נראה דהכל לפי הענין. וכמ"ש הרא"ש כלל כ' סי' כ"ט בתשובה. וכן קיי"ל בחו"מ סי' ל"ד דאף דמייתי בסעיף ה' דעת הרשב"א שא"י לומר שהיה שוגג ואנוס. בכ"ז קי"ל בסעיף כ"ד שבדבר שקרוב שהיה שוגג נאמן. וכן קיי"ל לענין הנהו קבוראי ולענין לא תחמוד דלא משמע להו איסורא. וה"נ לפי דברי המוכ"ז הוא קנה העגל מנכרי אשר הגיד לו שיש לו ח' ימים. וגם היו לו ח' שינים שזהו מן סימני ח' ימים וידוע שהטבחים לא משמע להו איסורא בזה. ואף במקום שהרבנים מזהירים על זה הם חושבים שזה רק חומרא בעלמא ולא מן הדין. וא"כ אין לדונו רק כשוגג. וכדאיתא גבי הני קבוראי בסנהדרין דף כ"ו שהעונש שמענישים אותם חושבים שהוא רק לכפרה בעלמא ע"ש:
והנה מעכ"ת כתב שדינו מפורש בסי' קי"ט סט"ו נראה מזה שהוא מזיד. אבל רחוק לומר שנתברר זה בעדים שהיה מזיד. והנה עכ"פ נתברר מזה שאיננו זהיר במעשיו. וכבר כתבו הרשב"א והרא"ש שם שבטבח נידון על שוגג כמזיד לפי שעליו סומכים ומחויב להזהר יותר. ובמק"א הארכתי בכגון זה. וסברא זו מבוארת בתו' גיטין ל"ה ע"א ד"ה לא היו דהיכא שנתנו פקדון לנפקד מחויב ביותר בשמירה ונענש אף על שבועה בשוגג ולא אמרינן שהוא אנוס בשבועה. כיון שסמכו עליו. ובסברא זו יש ליישב כמה סתירות בענין אי שכחה הוי אונס או פשיעה. ואין הפנאי מסכים להאריך כי המוכ"ז עומד עלי לכלות מעשי. וע"ל סי' ס"ט בזה:
ועכ"פ כיון שנראה שאינו מזיד גמור. נראה שא"צ תשובה המבוארת בש"ס ופוסקים ללכת למקום שאין מכירים וכו'. וסגי בקבלת דברי חבירות בפני ג' וכמ"ש הרשב"א בתשובה שם בענין זה והובאה בב"י יו"ד סי' קי"ט. ובפרט בנ"ד דהוי שעה"ד. וגם הלא דעת הרא"מ הובא בפר"ח סי' קי"ט דבעי לענין העברה שיעבור ג' פעמים. אם כי בדבריו יש להאריך אך עכ"פ צירוף להקל יש כאן. וכן היש"ש פג"ה לא החמיר כ"כ בפעם ראשון ע"ש. ובנ"ד נראה שפעם הראשון לא נתברר בבירור שהיה פחות מבן ח' רק יצא רינון עליו. וגם הא דעת המהריב"ל דבדרבנן א"צ התשובה המבוארת בש"ס. ובנ"ד ידוע דעת רוב הפוסקים דהוי רק דרבנן. ואף כי הפר"ח השיג עליו בסי' קי"ט. מ"מ יש מקום לדבריו. ואין הפנאי מסכים לבאר זה. ומרוב טרדתי ההכרח לקצר. ולמעשה אם יסכים מעכת"ה לדברי ואם כפי ראות עיני מעכ"ת לא תהי תשובת המוכ"ז של רמיות ולא ישוב עוד לכסלה. יוכל לשוב ולעסוק בעסק מכירת בשר כשר רק שיקבל דברי חבירות בפני שלשה שיהא זהיר לדרוש ולחקור היטיב כדין וכפי שיצוה עליו מעכת"ה. וגם יטילו עליו אשר משך שני חדשים לא ישחוט שום עגל עד שיביא עד כשר לפני השו"ב שהוא בן ח' ימים. או שהשו"ב לא יסתפק בו כלל לפי ראות עיניו: