אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ד

סימן ג

מה שעורר כת"ר על חיבורי סי' מ"א מהד"מ סי' ל"ג בשם תשובת הרא"ש שהטריף בשני קנים אף היכא שדרכו בכך. הנה תשובת הרא"ש ההיא הבאתי בחיבורי שם אות ז'. אכן שם לא נמצא כלל הא דאף שדרכו בכך טריפה. ורק הד"מ הוסיף זה מדעתו. וכבר חלקו ע"ז האחרונים ע' פר"ח ותב"ש וכרו"פ בסי' ל"ג:

ומ"ש על מ"ש בסימן הנ"ל אות ה' דשורש כאצבע הוי כטרפא דאסא. דהא אצבע הוי פחות מט"ד. הנה ידוע שיש סוברים דט"ד הוי כצפורן אגודל. ולדידהו הוי כאצבע שפיר כט"ד דהא מבואר באחרונים דשורש כאצבע היינו כרוחב אגודל במקום הרחב. וזה רחב יותר מהציפורן ששם מתחיל להתקצר קצת. וכ"נ להדיא בש"ך סי' ל"ה ס"ק כ"א דבאצבע יש שיעור כט"ד ע"ש ובאחרונים שם. ורק לשיטת הסוברים דט"ד בעי כשני אגודלים כתב התב"ש סי' ל"ה ס"ק נ"ב והב"א שם דכאצבע הוי פחות מט"ד ע"ש להדיא כן. ולזה כתבתי בחיבורי שם דכיון שיש לדעת הרבה פוסקים שיעור ט"ד בשורשם. לזאת הקילו כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מקילים ביתר וורדא. וכן הקיל הש"ך בס"ק כ"א כשיש תואר וורד בכאצבע ע"ש:

מ"ש מעכ"ת להקשות אדמקשה הש"ס בחולין כ"ז עד כמה לישחוט וליזיל. דדילמא מיירי כשיש לו שני קנים ובעי לכתחילה לשחוט ג' סימנים. לדעתי אין שייך לקרוא זה ג' סימנים. דהשני קנים סימן אחד הוא. ומ"ש כת"ר על מש"ש באות ב' דאף דמיטרפא ברוב אחד. מ"מ בשחיטה בעינן רוב שניהם. והקשה דהא בחולין כ"ט מקשה הש"ס מטריפות על שחיטה. לק"מ דשם מקשה הש"ס מקו"ח דכיון דבמחצה על מחצה הוי שחיטה ואין בה חיות. כ"ש דליהוי טריפה ע"ש בש"ס דאיתא קו"ח כזה. ומ"ש עוד על מ"ש באות ב' להקשות על הז"ש בשם הע"י דממ"נ כשר אם תפס הקנה. וכתב כת"ר דהע"י לטעמו דבעי בשחיטה רוב נראה לעינים משא"כ בטריפות. הנה ס' ע"י אינו ת"י. אכן דברי כת"ר תמוהים דהא הטעם שהחמירו להצריך רוב נראה. הוא שמא לא ידקדק יפה במדידת הרוב או שמא נתרחב החתך קצת עט"ז סי' כ"א ושאר אחרונים וא"כ בנ"ד בשוחט קנה אחד לא שייך זה. וכשר ממ"נ שאם הוא רוב הרי שחט רוב. ואם אינו רוב הרי חצי קנה פגום כשר. ונתרחב החתך לא שייך בקנה שלם וז"ב:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה