שות דברי יוסף· הרב יוסף קאנוויץ
סימן יז
בדין מינוי נשים לנשיאות ולדינות
ב"ה. יום כ"ה שבט, תרפ"ג. שוי"ר לידי"נ עוז רב חביבי איש כלבבי, הרב הגאון המפורסם לתהלה כש"ת ר' יעקב לעווינזאן שליט"א.
בטח יתפלא על מכתבי זה אחרי שכבר עבר זמן רב מיום שקבלתי ספרו , "שויון הנשים" ולא כתבתי לו אודותיו מאומה עד עתה, ומה היה לי כי נזכרתי כעת לענות לו. האמת, כי כאשר קבלתי ספרו רשמתי הערות בצדו והיה אז בדעתי לכתוב זאת למע"כ, אך מפני סיבות שונות נדחה הדבר וכיון דאדחי אדחי. עד שבא כעת לידי ספרו של ידידנו הגאבד"ק האבאקען שליט"א, ראיתיו מתעסק בענין זה ונזכרתי, כי רשמתי בגליון ספרו דמר איזו הערות, אמרתי עתה עת כנוס ולמסור הדברים למע"כ.
לדעתי עד כמה שמוכח מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק א' הלכה ד' והלכה ה', אין למנות אשה לשום לשום נשיאות ודינות בישראל. שבהלכה ה' כתב סתם: "וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש", אבל בהלכה ד' מפורש: "ואין צריך לומר דין או נשיא שלא יהיו אלא מישראל" - לאפוקי נשי ישראל, שאינן ראויות לשום התמנות, כי הכתוב מדבר רק באנשים מישראל ולא בנשי ישראל.
גם אחשוב על נכון, כי הכלל של המשנה בנדה: כל הכשר לדון כשר להעיד" והירושלמי מוסיף: "מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה", גם כן מיוסד על יסוד זה שענין דינות בכלל התמנות אשר נשים נתמעטו מזה, ולא דמי דינות להוראה. ובנוגע לקושית הראשונים שמצינו שדבורה שפטה את ישראל, יפה תירוץ הרדב"ז ז"ל שלא מינו אותה לדין ושופט, רק שלמדה להם המשפטים בתור הוראה ולא בכח בית-דין. אי נמי, על פי הדיבור היה, עכ"ל. רצה לומר, כי האיסור הוא אך על ישראל שלא ימנו אותה לשופטת, אבל כאן גבי דבורה לא ישראל, בחרו אותה, כי אם על פי הדבור מהקב"ה בעצמו שהזמינה ויעדה להיות שופטת את ישראל, וכיון שכן הרי נעשה המינוי שלה בהיתר. ובזה אין עוד מקום לקושית ה"באר הגולה" שהקשה "לא בשמים היא", כי לא צוה הקב"ה לישראל שהם ימנו אותה, שזה לא יתכן לתת תורה חדשה, רק הקב"ה גלה עפ"י הדיבור שרצונו שדבורה תשפוט את ישראל וכן היה כן גם אין מקום עוד לדברי רצ"ה חיות ז"ל.
עוד תירצו בתוספות (גיטין, בבא קמא ושבועות) "ושמא היו מקבלים אותה עליהם משום שכינה". לדעתי ברור, שלא הצבור קבל אותה עליהם - שזה נגד הדין של תורה - אלא כוונת התוספות, שבכל פעם שהיה איזה סכסוך בישראל נתרצו שני הצדדים לקבל אותה לדין עליהם, אבל לא היתה כאן שום התמנות מהצבור ולא היה לה שם דין תדירי, אך הבעלי-דין בעצמם סמכו עליה שהיא תחתוך דינם, משום שידעו שהשכינה שורה עליה.
והביאורים שלי מוכרחים מדברי הרשב"א שבועות פ"ד אשר הביא כת"ר וזה לשונו:
"וא"ת הא כתיב היא שופטה את ישראל, י"ל דלא שופטת ממש אלא מנהגת כשופטים ששפטו את ישראל. ואע"ג דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה, התם לא מינו אותה אלא היו נוהגין בה כדין מלכה והיו נוהגין על פיה". רצה לומר, כי לא היה מצד ישראל שום מינוי אליה והאיסור הוא רק המינוי, ואם הקב"ה הזמינה לשופטת כמו שבארתי בדברי הרדב"ז, או שהיו נוהגין בה כדין מלכה בלי שום התמנות - הרי זה דבר היתר אעפ"י שדנה ושפטה ממש.
עוד מוסיף הרשב"א "וא"ג שופטת ודנה שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים", עכ"ל. רצה לומר, ששני הצדדים קבלו אותה תמיד עליהם לגמור הדין ביניהם ולא הציבור מינה אותה, דאם לא כן היה לו להרשב"א לאמר: שקבלו אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים. שאם דבורה שפטה את ישראל מפני שכל ישראל הסכימו עליה כמו שמקבלים קרוב או פסול, הלא היתה כאן רק קבלה פעם אחת מצד הציבור ותו לא, ומדקאמר הרשב"א "שהיו מקבלים אותה" על-כרחך שבעלי-הדין בעצמם בחרו בה בכל פעם והיו מקבלים אותה עליהם, כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים, ולא היתה לה שום שליטה על הציבור כמו שביארתי זאת גם בדעת התוספות לעיל. ולכל התירוצים של הראשונים ז"ל, אין כל אופן להציבור למנות אשה לשום שרות להיות בנשיאות או באיזו התמנות, אף אם תהיה כדבורה הנביאה, כי כבר גזרה התורה "כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך", וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש. ידידו עוז אוהבו מחבבו ומוקירו הדו"ש יוסף קאנוויץ.
ב. א' תצוה ט' אדר תרפ"ג. ידידי ואהובי באמת, הרב הגאון המפורסם חריף ובקי וכו', כש"ת ר' יוסף קאנוויץ שליט"א רב ואב"ד בעיר טרענטאן.
אחדש"ת באהבה. שמחתי לקבל מכתבו, מכתב אהבה וידידות ומה גם דברי תורתו ע"ד "שויון הנשים", וזהו שאני רואה לע"ע להשיב על דברי כת"ר.
א) מה שכתב כת"ר כי בהלכה ד' ברמב"ם הלכות מלכים, מפורש .ואצ"ל דין או נשיא שלא יהיה אלא מישראל" בא לאפוקי נשי ישראל שאינן ראויות לשום התמנות, כי הכתוב מדבר רק באנשים מישראל ולא בנשי ישראל, עכ"ל. אבל באמת בהלכה ד' מדבר אודות פסול מינוי אינו ישראל ומביא ע"ז הפסוק "מקרב אחיך", ולא אודות פסול נשים להתמנות, שזה ממעט מן "מלך ולא מלכה".
ב) גם מה שכתב כת"ר, כי "הכלל של המשנה בנדה: כל הכשר לדון כשר להעיד, והירושלמי מוסיף: עתה שאין אשה מעידה אינה דנה, ג"כ מיוסד על יסוד זה שענין דינות בכלל התמנות אשר נשים נתמעטו מזה", עכ"ל. ולדעתי אם נאמר "שענין דינות בכלל התמנות אשר נשים נתמעטו מזה" כמו שכתב כת"ר, א"כ ל"ל הכלל וההוספה של הירושלמי "מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה", הלא מה שפסולה לדון אינו יוצא מהכלל של אינה מעידה, רק משום התמנות שיוצא מן הפסוק "מלך ולא מלכה". וגם למה מביא הירושלמי למוד מיוחד "ועמדו שני האנשים" כמובא בתוספות נדה ג' הנ"ל, ולא די לו הטעם של התמנות מהפסוק "מלך ולא מלכה". וכבר הארכתי בקונטרס "שויון הנשים" פרק שלישי, לבטל דעת הרדב"ז שיש באשה הדנה גם איסור "מלך ולא מלכה" והבאתי ע"ז ראיות נצחות.
ג) מה שביאר כת"ר דברי התוספות נדה "עפ"י הדבור היתה", ר"ל שהאיסור הוא רק המינוי וכו' (כבר הראיתי גם אני בקונטרס "שויון הנשים" מדברי הרשב"א שעיקר האיסור הוא המינוי) והקב"ה גלה דעתו, שהזמינה ויעדה להיות שופטת את ישראל וכיון שהמינוי שלה היה מן הקב"ה ולא מישראל הרי נעשה המינוי שלה בהיתר, עכ"ל כת"ר. בודאי סברה זו טובה וישרה אעפ"י שכל מפרשי התוספות לא פירשו ככה, וגם על סברה זו יש לפקפק, וזהו: איך מינה אותה הקב"ה בעצמו מסתמא ע"י בת-קול או על ידי נביא, והלא מצות מינוי דינים היא מצות-עשה בתורה, ועתה בא הבת-קול או הנביא למנות דין ולבטל אותם ממצוה זו של מינוי הדינים, אפשר שזה נכנס בכלל "לא בשמים היא" במקום שבא לבטל כלל ודין ידוע, ואין הבת-קול נאמן לפי תירוץ התוספות יבמות י"ד ע"א ד"ה ר' יהושע היא ועוד בכמה מקומות. וגם הנביא אינו נאמן לבטל שום מצוה (עיין רמב"ם הקדמה לסדר זרעים והלכות יסודי התורה פ"ה) וע"כ צריכים אנו לאמר שהודיע ה' את המינוי ע"י נביא בתור הוראת שעה וזהו באמת כתירוצו של הבאר הגולה שדחה כת"ר. ואפשר לאמר שמינוי כזה בשם ה' ע"י נביא אינו נקרא ביטול מצוה, מפני שעיקר תכלית מינוי דינים הוא כדי להעמיד משפט ולהציל עשוק מיד עושקו, ומה לנו אם ישראל בעצמם מינו אותם או על ידי הקב"ה, סוף סוף יש מי שיעמיד משפט בארץ.
אגב ראיתי, בחדושי הרש"ש נדה נ' שהקשה על דברי התוספות וז"ל: "קשיא לי דלעבור על ד"ת אין רשות לנביא אלא לפי שעה ולמגדר מילתא", ואני איני מבין: הלא הוא מביא תשובתו בצדו באמרו "אלא לפי שעה", ואיך לא עלה על דעתו שגם גבי דבורה היה "לפי שעה" כתירוצו של באר הגולה. ואם נאמר שהוראת שעה לחוד אינו מספיק להתיר מינוי אשה על-ידי נביא וצריך לצרף גם טעם "למגדר מילתא", הלא גם אצל דבורה היה מגדר מילתא במינויה שע"י שתהיה שופטת תגדל השפעתה על ישראל וישמעו אליה לצאת למלחמה ולהציל את ישראל. ואם נאמר כדברי כת"ר שהנביא לא מינה אותה אלא הקב"ה אין מקום לקושית הרש"ש. ובזה הנני ידידו ומוקירו כערכו הרם יעקב לעווינזאן.
סוף הספר