אור ברסלב
שות דברי חן סימן עג

שות דברי חן· רבי חיים נתנזון

סימן עג

סימן עב

דיני גניבה:

מה ששאל כתר"ה נ"י למה השמיטו הרמב"ם והשו"ע הא דשלהי ב"ק מסתתי אבנים אין בהם משום גזל מפסגי אילנות כו' בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם יש בהם משום גזל. אין בעל הבית מקפיד עליהם הרי אלו שלו. אמר רב יהודה כישות וחזיז אין בהם משום גזל. באתרא דקפדי יש בהם משום גזל. אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא. דבשלמא בכישות וחזיז כיון דתליא באתרא דקפדי או לא קפדי א"א לכתוב מילתא דפסיקא ע"כ הוא בכלל מ"ש בשו"ע סימן שנ"ח סעיף י"א בכל הדברים וכיוצא בהן הולכין אחר מנהג המדינה וכ"כ שם הרמ"א לענין מוכין ונסורת דכל מה שמקפיד עליו בעל הבית הוא של בעל הבית. ולפ"ז גם מפסגי אילנות כו' א"צ לכתוב כיון דתלוי כקפידת בעל הבית. אך מסתתי אבנים דקתני בברייתא דאין בהם משום גזל ולא קתני עם מפסגי אילנות ואינך דתלויין בקפידת בעל הבית משמע דמסתתי אבנים אפי' כשבעל הבית מקפיד עליהם ג"כ אין בהם משום גזל וה"ל להרמב"ם והשו"ע שלא להשמיט זה: תשובה הנה לא ראה כת"ר דברי הטור חו"מ סימן שנ"ח שכתב מסתתי אבנים ומפסגי אילנות כו' בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם אסורין משום גזל כו' ונראה שגרסתו הי' כן בגמ' דדין מסתתי אבנים שוה למפסגי אילנות ואינך כולהו דתליין בקפידא דבעל הבית. שוב מצאתי שכן הוא גירסת התוספתא סוף ב"ק. ודלא כגירסת הגמ' דילן. וכן מצאתי אח"כ ביש"ש ב"ק. אמנם אפי' לפי גירסא דילן בגמ' דפליגי אתוספתא דמסתתי אבנים אין בהם משום גזל ולא התנו דהיינו בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהם ה"ט משום דבימיהם מסתמא לא היו מקפידים ע"ז והמסתת אדעתא דמנהגא נשכר שהפסולת יהי' שלו והמקפיד לא הוי קפידא כמו במוכין שהכובס מוציא כמו שפי' רש"י במתני' אבל אילו הי' מנהג המדינה להקפיד במוכין דמה שהכובס מוציא יהי' של בעל הבית ה"נ דהוו אסורין משום גזל. וכה"ג במסתתי אבנים. אלא כיון דלא מצינו במוכין שנשתנה המנהג ע"כ העתיק המחבר דמה שהכובס מוציא הרי אלו שלו. אבל במסתתי אבנים דלפי הברייתא דגמ' אין בו משום גזל משום דאין דרך בעה"ב שיקפיד ע"ז ולברייתא דתוספתא הא איכא דקפדי עלה. וע"כ צ"ל דמקומות מקומות יש איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי א"כ שוב אין זה מילתא דפסיקתא. והרי זה בכלל מ"ש הרמב"ם והמחבר דבכל הדברים וכיוצא בהן הולכין אחר מנהג המדינה:

ובהא דרב יהודה דאמר כישות וחזיז אין בהם משום גזל ובאתרא דקפדי יש בהם משום גזל. משמע דרובא דעלמא אינם מקפידים דאי הוו מחצה על מחצה ה"ל לר"י למימר כישות וחזיז באתרא דלא קפדי אין בהם משום גזל באתרא דקפדי יש בהם משום גזל כגוונא דנקט במפסגי אילנות. א"ו דס"ל לרב יהודה דרובא דעלמא אינם מקפידים. אלא כשידוע אתרא דקפדי שם אית בי' משום גזל וקשה למה לא נימא דגם באתרא דקפדי יבטלו דעתם אצל רובא דעלמא שאינם מקפידים כמו במוכין שהכובס מוציא דהרי הוא של כובס דאפי' איכא דמקפיד לא הוה קפידא כדפי' רש"י. ולכאורה י"ל דשאני כובס דשכיר הוא לבעל הבית. וכיון דמנהגא הוא דמה שהכובס מוציא הרי הוא שלו א"כ כל כובס אדעתא דמנהגא נשכר אצלו. אבל בכישות וחזיז מיירי בכל אדם שרוצה לזכות בכישות וחזיז מטעם הפקר בזה אין אומרים דאתרא דקפדי יבטל לרובא דעלמא שאין מקפידים. אלא דלפ"ז יחודש לנו בפועל העוסק בשדה חברו באתרא דקפדי דאין ה"נ שיהא רשאין ליקח הכישות והחזיז אף דהבעל הבית מקפיד עליהן. אבל מהפוסקים משמע דאין לחלק בכך. ע"כ נראה לתרץ דהנה בשבת קמ"ד ע"ב מייתי ברייתא דבית מנשיא היו סוחטין ברימונים בחול [ר"ל וכיון דאורחייהו דרימונים לסחוט משו"ה בשבת אסורין לסחוט] ואמר רב נחמיה עלה הלכה כבית מנשיא. ופריך רבא עלה ושל בית מנשיא הוי רובא דעלמא. ומתרץ לי' אין דתנן המקיים קוצים בכרם ר"א אומר הרי זה קידש. וחכ"א אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. ואר"ח מ"ט דר"א שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהן ומקשה בגמ' מידי איריא דערביא אתרא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם. ולפ"ז א"ש דברי רב יהודה דלא תקשי עלי' ממתניתין דהתם אמרינן בטלה דעתו לפי שהוא רק חד גברא משום דכו"ע אינם מקפידים בלתי האי גברא. משא"כ אתרא דקפדי ודאי דלא אמרינן בטלה דעתם אצל רובא דעלמא. וא"ש: אמנם לפ"ז תקשה קושיא עצומה דבעירובין לא ס"ל אליבא דרב יהודה האי חילוקא דשם דף כ"ח אמר רב יהודה אין מערבין בחזיז ומקשה עלה בגמ' והאר"י א"ר כישות וחזיז מערבין בהם ומברכין עלייהו בפה"א ומשני לא קשיא הא מקמי דאתא רב לבבל הא לבתר דאתא רב לבבל. ומקשה בגמ' ובבל הוי רובא דעלמא. והתניא הפול והשעורה והתלתן שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל אדם כו' עד שחוזר בגמ' מהאי שינוייא. והשתא לפי הוכחתינו דרב יהודה ע"כ ס"ל חילוקא בין גברא לאתרא מאי מקשה ובבל הוי רובא דעלמא כו' הא בבל אתרא הוא ואתרא לא בטיל. אמנם ראיתי בתוס' עירובין שם שהקשו קושיא זו למה לא משני כדמשני בפ' חביות מי דמי דערביא אתרא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם ותירצו התוס' דבשלמא התם שייך לחלק בין גברא לאתרא דכולי עלמא נמי אם הי' להו גמלים כמו בערביא היו מקיימין קוצים בשדותיהן לכך יש תשובות באתרא אבל של בית מנשיא אע"פ שכל העולם אם הי' להם רימונים היו סוחטין. אך כיון שאינו אלא חד גברא בטלה דעתו אצל כל אדם. אבל הכא שבכל העולם יש חזיז ואין אוכלין. אין לחלק בין אתרא לגברא עכ"ל התוס'. נמצינו למדין מדעת תוס' דהא דס"ל לר"א דהמקיים קוצים בכרם קידש שכן בערביא מקיימין משום דכל העולם נמי אם הי' להם גמלים היו מקיימין כמו בערביא לכך יש תשובות בזה דלכ"ע מקרי דרכו להתקיים. אבל לרבנן דס"ל אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין ס"ל דאינו מקרי דבר חשוב רק באתרי' אבל לא לכו"ע. וכ"פ בירושלמי. וכן פסק בשו"ע דבערביא אסור ולכו"ע שרי:

והשתא אתיין שפיר דברי רבינא כמין חומר. דרבינא בא לתרץ קושייתינו הנ"ל דלכאורה קשה על רב יהודה דאמר באתרא דקפדי יש בהן משום גזל וס"ד דהיינו בבל וכיוצ"ב שאוכלין שם כישות וחזיז ומשו"ה קפדי. אך תקשי לפ"ז כיון דלכו"ע אית להו כישות וחזיז ואין אוכלין א"כ תבטל דעתם אצל כל אדם. ואין לומר דשאני איסורא מממונא. הרי ממתניתין דידן מוכח דאמרינן בטלה דעתו כמו שפי' רש"י במתניתין בגברא וכמו שמקשה בעירובין ע"ז בא רבינא לתרץ ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא משום דמקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב דבכי האי גוונא דוקא אמר רב יהודה דיש בהן משום גזל משום דכו"ע נמי אם הי' להם בהמות הרבה היו מקיימין לבהמתיהן והוו קפדי משו"ה לא אמרינן בטלה דעתם אצל כל אדם עכ"פ באתרייהו וכדס"ל לחכמים דר"א בקוצים דכרם וכנ"ל. וא"ש:

לפי דברינו הנ"ל תתעורר לנו קושיא חמורה דאכתי למה באתרא דלא קפדי אין בהם משום גזל. משמע אפי' מקפיד אין קפידתו כלום כמו שפי' רש"י במשנה אצל מוכין דכובס בשלמא באיסורא שפיר אמרינן בטלה דעתו משום דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא. משו"ה בתר רובא דאתרא אזלינן. אבל הכא בממונא קיימינן ורב יהודה גופא הא ס"ל לעיל מ"ו ע"א משמי' דשמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראי' למה לי למימר זה כלל גדול בדין כו' א"נ לכי הא דאיתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך כו' בגברא דזבין להא ולהא ונחזי אי דמי כו' לא צריכא דאייקר בישרא כו' ואי ליכא לאשתלומי מיני' לישקלי' לתורא בזוזי כו' לא צריכא דאיכא לאישתלומי מיני' רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא ולרדיא. ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך. ולא אזלינן בתר רובא. כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל הגמ'. ומדרב יהודה אמר לה משמי' דשמואל דזה כלל גדול בדין מסתמא הכי ס"ל. וכ"כ התוס' שם וא"כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה:

ונראה לתרץ דהנה בחו"מ סימן רל"ב סעיף י"ב במוכר שור לחבירו ונמצא בו טריפות דסירכא ס"ל לרבינו אפרים ובעל העיטור דאינו מבטל מקח דהואיל והוי דבר דשכיח ה"ל ללוקח לאתנויי. והרמב"ן ז"ל חולק עליהם וס"ל דלא ה"ל לאתנויי והמקח בטל והביא ראי' שהרי במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לכו"ע אם לא דמצי א"ל לשחיטה מכרתיו לך הוי מקח טעות אע"ג דלא אתני לוקח אע"ג דרוב שוורים נגחנים כדאמרינן ב"ק ט"ו דרוב שוורים לאו בחזקת שימור קיימי עכ"ד הובאו ברא"ש חולין פ"ג סימן ל"ד. וכבר עמדו על דבריו רבים וכן שלמים דמאי ראי' דילמא שמואל כמ"ד פלגא נזקא קנסא ס"ל וסתם שוורים בחזקת שימור קיימי. וא"כ אי לאו טעמא דיכול שיאמר לשחיטה מכרתיו לך ודאי דהוי מקח טעות דהא לא ה"ל ללוקח לאתנויי כיון דלאו שכיח הוא. אבל במידי דשכיח י"ל דעל הלוקח לאתנויי ומדלא התנה מחל ולא הוי מקח טעות וע' ד"ח ובמחנה אפרים] :

ונ"ל לומר דה"ק הרמב"ן ז"ל מנ"ל להגמ' דשמואל פליג על רב בהאי כללא דאזלינן בתר רובא בכ"מ ואפי' בממונא דילמא בזה ס"ל ג"כ כרב דאזלינן בתר רובא בכל מקום אלא דבהאי פליג דלשמואל פלגא נזקא ממונא וסתם שוורים בחזקת נגחנים וא"כ ה"ל ללוקח לאתנויי ומדלא אתני סתמא כפירושו דלשחיטה זבין אע"ג דרובא לאו לרדיא זבני וז"ש יכול שיאמר לו לשחיטה כו' ר"ל מדלא התנית [ואפ"ה בגברא דזבין לרדיא לחוד סתמא כפירושו דלרדיא זבין וא"צ לאתנויי שהוא כהתנה וק"ל] אע"כ דאפי' רובא נגחנים ס"ל לשמואל אכתי ה"ל להיות מקח טעות אע"ג דלא אתני לוקח וא"כ מ"ט דשמואל וע"כ משום דבממונא לא אזיל בתר רובא. כן הי' נראה לכאורה בישוב דבריו:

אמנם עדיין אינו מספיק דלפ"ז אכתי מאי ראי' דילמא אין ה"נ די"ל כן בכוונת שמואל והא דמוקים לה הגמ' הכי כי היכי דלא תקשי לפ"ז הלכתא אהלכתא דקי"ל כשמואל בדינא וקי"ל כמ"ד פלגא נזקא קנסא משו"ה בעל כרחינו צריכין אנו לומר אליבא דשמואל למ"ד פלגא נזקא קנסא דטעמי' משום דלא אזיל בממונא בתר רובא וא"כ אין ראיית הרמב"ן מוכרח. עכ"פ לפ"ז שפיר י"ל דרב יהודה דאמר משמי' דשמואל זה כלל גדול בדין כו' ס"ל לטעמי' דשמואל דיכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך משום דה"ל ללוקח לאתנויי כיון דדרכם של שוורים לנגוח וכמ"ד פלגא נזקא ממונא אבל לא מטעמא דמוקמינן אנן טעמי' דשמואל משום דלא אזיל בתר רובא בממונא דהיינו טעמא דמוקמינן לדשמואל כן משום דלא תקשי לדידן הלכתא דפסק סתמא דגמ' לעיל פלגא נזקא קנסא משא"כ לרב יהודה לא תקשה זה דאיהו יכול לסבור פלגא נזקא ממונא. וא"כ שפיר י"ל דאע"ג דרב יהודה ס"ל כשמואל מ"מ לא ס"ל כלל לחלק בין איסורא לממונא דלעולם אזלינן בתר רובא. ומשו"ה בסתם מקום לא חיישינן לרב יהודה דילמא אתרא דקפדי הוא אלא דאזלינן בתר רובא דעלמא שאין מקפידין ודו"ק:

אמנם כשנעיין שפיר יש על דברינו סתירה מדעת רש"י ז"ל בב"ק דף י"ט ע"ב ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה לשלם נזק שלם אנהמא ואסלא חצי נזק ופריך שם בגמ' ואמאי כיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה נמי לפלוסי סלא. ומשני דאכל והדר פליס ופי' רש"י וז"ל אסלא חצי נזק דמשונה הוא וכגון דתפס ניזק דאין דנין דיני קנסות בבבל ופלגא נזקא קנסא עכ"ל. הרי ששפתי רש"י ברור מללו דרב יהודה ס"ל דפלגא נזקא קנסא וא"כ א"א לומר דרב יהודה ס"ל בדשמואל לאו כהלכה וא"כ בע"כ מוקים ליה מטעמא דלא אזלינן בממונא בתר רובא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מדרב יהודה דסוף מסכת. אכן בפי' רש"י גופא יש להבין מנ"ל לרש"י הא דילמא רב יהודה כשלא תפס מיירי וס"ל כמ"ד פלגא נזקא ממונא ואף ע"ג דנפסקה הלכתא כמ"ד פלגא נזקא קנסא זהו הפסק מדברי האמוראים האחרונים הוא רבינא ורב אשי. אבל רב יהודה י"ל דלא הוה ס"ל כהא פסקא. וכדס"ל לר"פ דהוה מאוחר ממנו:

ונראה דלרש"י ז"ל הוה קשה מאי מקשה בגמ' ואמאי הא כיון דאורחי' למיכל נהמא אורחי' נמי לפלוסי סלא וא"כ נזק שלם לשלם. ומשני הגמ' דאכל והדר פליס. הא נהי דבס"ד דמקשה לא ידע דמעשה שהיה כך היה דאכל והדר פליס. מ"מ כיון דעל המיעוט יכול להיות כה"ג א"כ הרי הניזק דהיינו המוחזק יכול לומר נהי דאם הי' ברור לנו דבהדי דאכלה פלסא הי' לי לשלם לך נזק שלם גם אסלא מטעם שן. אבל השתא שאין ידוע לנו א"כ דילמא הי' המעשה דאכלה לנהמא והדר פלסא. ונהי דרובא בהדי הדדי אכלי. מ"מ כיון שאנכי המוחזק לא אזלינן בממונא בתר רובא. וא"כ למה צריך לאוקמי דעובדא הוי דאכל והדר פליס. ועוד מאי מקשה אלא ע"כ צ"ל דהמקשה ידע דרב יהודה ס"ל פלגא נזקא קנסא א"כ בלאו הכי קשה איך הגבה פלגא נזקא בבבל. וצ"ל ע"כ בתפס. וא"כ שפיר מקשה ואמאי כיון דאורחא כו' דאית לן למיזל בתר רובא שלא להוציא מן המוחזק. ומשני דאכל והדר פליס ר"ל דהוה ידעי דמעשה שהי' כך הי' והרי זה תולדה דקרן כוונתו להזיק ומשונה לכך חייב לשלם רק חצי נזק אע"ג דתפס כן נ"ל בכוונת רש"י ז"ל:

אמנם לפי מה שכתבנו לעיל דבאמת רב יהודה לא ס"ל כלל כשמואל בהא דמוקמינן אליבי' דס"ל אין הולכין בממונא בתר רובא א"כ מעתה הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לרש"י דס"ל כמ"ד פלגא נזקא קנסא ותפס. דילמא מיירי אף בלא תפס משום דס"ל פלגא נזקא ממונא וקושיית הגמרא א"ש דכיון דאורחא לאכול הפת והסלא בהדי הדדי. והרי זה רובא נגד מה שיוכל לפעמים שיקרה אכל והדר פליס. א"כ ניזל בתר רובא כשיטת רב יהודה בעצמו וא"כ אכתי קשה מי הכריח לרש"י ז"ל לומר דהכא דוקא בתפס מיירי: ונ"ל לומר דדברי רש"י מוכרחין לרב יהודה גם אי ס"ל פלגא נזקא ממונא. דהנה בדף ג' ע"ב. אמר רב יהודה אמר רב תנא שור לקרנו ומבעה לשינו והכי קאמר לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן כו' ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן כו' וכתבו שם התוס' ד"ה לא ראי כו' דבקרן כיון שאין הנאה להזיקו לכך חמיר יותר לפי שבקל יכול לשומרו ופשע במה שלא שמרה. אבל שן שיש הנאה להזיקה הוי כעין אונס שלא הי' יכול לשומרה כ"כ כיון שהשן דחיק לאכול להנאתו. ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק ואין יצרה תקפה ובקל יכול לשומרה כראי הקרן דכוונתו להזיק ויצרה תקפה ואין יכול לשומרה כל כך יפה. עכ"ד התוס' ולפ"ז פלוגתת רב פפא ורב הונא ברי' דר' יהושע בדף ט"ו הוי' לדידי' איפכא. דאי ס"ל סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי כרב פפא וכיון דרגילין בנגיחה א"כ יצרן תקפן ואינו בקל לשומרן א"כ מצד הסברא דבדין דלא לשלם כלל וע"כ הא דמשלם היינו רק מטעם קנסא ואי ס"ל דבחזקת שימור קיימי כרב הונא ברי' דרב יהושע ובקל יכולין לשומרן א"כ בדין דכולה נזקא בעא לשלומי ופלגא נזקא ממונא:

והנה קי"ל לקמן פ"ד דמידי דלא שכיחא או מידי דקנסא לא מגבינן בבבל. ולפ"ז אתיין לנכון דברי רש"י ז"ל בדברי רב יהודה דעל כרחינו צריכין אנו לומר דעובדא דידי' הי' בתפס. דממה נפשך אי ס"ל לרב יהודה דפלגא נזקא ממונא. ולפ"ז ע"כ סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואין אורחייהו בנגיחה א"כ הוי מידי דלא שכיח דאין דנין בבבל. ואי ס"ל סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי א"כ הוי אורחא. אבל לפ"ז הי' בדין דלא לשלם כלל כיון שיצרם תקפם וכנ"ל ומ"ט חייבה תורה ע"כ אינו אלא קנסא וקנסא הלא ג"כ אין דנין בבבל. וז"ש רש"י אסלא חצי נזק דמשונה הוא וכגון דתפס כו' ופלגא נזקא קנסא ודו"ק:

ולפ"ז יש ליישב גם דעת הרמב"ן דכוונתו דמנא לי' להגמרא לחדש אליבי' דשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב דילמא בהא כרב ס"ל וכדקי"ל בכ"מ בכה"ת דאזלינן בתר רובא. ומ"ש שמואל יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך היינו מדלא אתני והרי סתם שוורים נגחנים וה"ל להתנות. אך כבר דחינו זה לעיל די"ל דאין ה"נ דרב יהודה הכי ס"ל ומה דלא מוקי לי' הגמ' הכי היינו כי היכי דלא תקשי הלכתא דקי"ל כוותי' דשמואל בהא אהלכתא דקי"ל פלגא נזקא קנסא וע"כ סתם שוורים בחזקת שימור קיימי כנ"ל:

אך לפ"מ שכתבנו עתה הדרה הוכחת רמב"ן למקומה דהא הגמ' שפיר הי' יכול לומר כאוקימתא דרב יהודה דהיינו טעמא דשמואל משום דלוקח ה"ל לאתנויי וכ"ת א"כ יהא מוכח מכאן דפלגא נזקא ממונא ז"א דהא אליבא דרב יהודה קיימינן ולדידי' כיון דאמרינן סתם שוורים בחזקת נגחנים דלאו בחזקת שימור קיימי מהאי טעמא גופא בדין הוא לפוטרם ועל כרחך הא דחייב חצי נזק אינו אלא קנסא. וא"כ אדרבה יהי' ראי' לדין דפלגא נזקא קנסא ולמה להגמ' למהדר טעמי' אחרינא לשמואל אע"כ דאע"ג דסתם שוורים נגחנים וידע לוקח ליכא למימר דמה"ט לא יהי' מקח טעות משום דבאמת אין על הלוקח לאתנויי:

אמנם נראה דאין גם זה ראיה שהרי לפי מה שדחה בגמ' לעיל דף ג' סברת רב יהודה הנ"ל דבאמת כל דבר שקשה לשמרו יותר יש לו להתחייב יותר על שלא שמרו וכמו"ש שם ולאו ק"ו הוא מה שן שאין כוונתו להזיק חייב כו' ע"ש וא"כ משו"ה לא יכול בגמ' לאוקמי לדשמואל דמה"ט אין זה מקח טעות משום דלא התנה הלוקח שידע שסתם שוורים הם נגחנים דממנ"פ אי שהוא היפך ההלכה דקי"ל פלגא נזקא קנסא דמה"ט על כרחך בחזקת שימור קיימי ואי שהוא היפך הסברא דאי נימא לאו בחזקת שימור קיימי ואעפ"כ פלגא נזקא קנסא וכנ"ל:

לפ"ז א"ש מה שהשמיטו הרמב"ם והשו"ע דינו של רב יהודה דסוף מכילתין כישות וחזיז אין בהם משום גזל משום דמשמע בסתם מקום ג"כ אין בהם גזל. וקשה הא כיון דיש מקומות דקפדי ולא אזלינן בתר רובא דעלמא בממונא להוציא מן המוחזק וכדקי"ל לפי אוקימתא דשמואל וכ"ת אר"י גופא קשה דכיון דאמר משמי' דשמואל זה כלל גדול בדין כו' מסתמא הכי ס"ל וכמו"ש תוס' שם י"ל דאיהו ס"ל דהיינו טעמא משום דסתם שוורים נגחנים ולא אתני לוקח. וכסברת רבינו אפרים וכ"ת דכיון שבאנו לזה א"כ לדידן נמי מנ"ל דשמואל לא אזיל בתר רובא בממונא. י"ל דרב יהודה גופא לשיטתיה דס"ל דהחומר גורם קולא בתשלומין וא"כ י"ל דס"ל דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימין ואפ"ה פלגא נזקא קנסא. אבל לדידן אי נימא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי א"כ ע"כ פלגא נזקא ממונא וקשיא הלכתא אהלכתא ואי נימא דאע"ג דפלגא נזקא קנסא אפ"ה סתם שוורים לאו בחזקת שימור ה"ז לדידן היפך הסברא שהרי סברת ר"י נדחה בגמ' וא"כ א"א לאוקמי לדשמואל כ"א מטעמא דלא אזיל בתר רובא בממונא. וא"כ כישות וחזיז אף בסתמא ג"כ אסור דילמא מהני דקפדי המה ולא אזלינן בממונא בתר רובא להוציא ממוחזק. ודו"ק בכ"ז. ידידו ח"ן:

תוכן העניינים

שות דברי חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה