אור ברסלב
שות דברי חן סימן מג

שות דברי חן· רבי חיים נתנזון

סימן מג

סימן מב

לגיסי החו"ב מהור"ר אברהם שרגא נ"י חאצקעלאוויץ בליגום:

אשר הקשית אלי גיסי יקירי על מה שכתב הט"ז באו"ח סימן תק"ב דלדעת הרמב"ם לא התירה תורה להוציא אש יש מאין ביו"ט אפי' בשביל אוכל נפש. וקשיא לך מהא דאמר רבא פסחים ה' ש"מ מדר"ע תלת כו' וש"מ לית לי' לר"ע מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דמנא לי' לרבא הך הא יש לומר דאית לי' מתוך בהבערה כשיש לו אש מוכן והא דקאמר ר"ע ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה כגון דלית לי' אש מוכן אלא א"כ יוציא מחדש דבכה"ג לכו"ע אסור מה"ת. עכ"ד:

תשובה. לדידי לא קשיא מידי דכיון דע"כ צ"ל דדעת הרמב"ם דהא דאמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם דוקא באש מוכן מיירי. א"כ אין דוחק לומר דהא דכתיב לעיל מיני' אך ביום הראשון תשביתו גו' דג"כ ע"י אש מוכן תשביתו וא"כ שפיר מייתי רבא ראיה מדר"ע דע"כ לית לי' מתוך דאי אית לי' למה לא ישבית באש מוכן ואף שהתוס' בד"ה וכתיב כתבו דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפי' א"צ לגחלתו י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כתירוצם זה וקושיית התוס' יש לתרץ כתירוצם השני. ואף שהגאון רע"א כתב בחידושיו שם דשני התירוצים צריכי זל"ז כבר כתבתי במק"א [ לקמן סי' מ"ז] דלשיטת הרמב"ם קושיית התוס' מהא דיכול ליהנות מגחלתו בלאו הכי לא קשיא מידי ואכמ"ל בזה:

ועל דברי התוס' שכתבו דקרא דתשביתו בכל ענין מיירי בל"ה קשה לי דהא יש לדקדק בהא דאמר רבא ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה דמנ"ל דאינו אלא שריפה ודלמא לר"ע גם מפרר וזורה לרוח או מטיל לים נמי בכלל תשביתו דקרא. אלא כיון דהבערה ג"כ בכלל תשביתו ע"כ תשביתו מערב יו"ט דאי ביו"ט כיון דקרא דתשביתו בכל ענין מיירי ואפי' בשריפה והא זה א"א ביו"ט דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה אלא ש"מ תשביתו מערב יו"ט א"כ מנ"ל לרבא דלר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה ולא שארי ביעורים. א"ו דרבא ס"ל דאי ס"ד דלר"ע תשביתו בכל דבר משמע ולא בהבערה דווקא לא הי' מוכיח דתשביתו מערב יו"ט דשפיר י"ל דאך ביום הראשון ביו"ט עצמו קאמר כפשטא דקרא ואף דהבערה א"א משום דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה קרא מוקים אנפשי' דתשביתו לאו בכל ענין מיירי אלא משבית בכל דבר שאין בו משום מלאכה ביו"ט ולא בשריפה דאית בי' איסורא משום מלאכה ביום טוב. הרי מכאן דעל כרחך סבירא לי' לרבא דלא אמרינן קרא דתשביתו בכל ענין מיירי. וקשה מזה על מ"ש התוס' להיפך:

אמנם נראה דגם התוס' לא קאמרי אלא דלא משמע לאוקמי קרא דתשביתו דווקא בשצריך לגחלתו כיון דאורחא דמלתא דברוב פעמים א"צ לגחלתו ודוחק לאוקמי קרא דרק על צד המיעוט קמיירי. אבל בהא דרבא ודאי א"ש לאוקמי קרא ברוב ההשבתות כגון מפרר וזורה לרוח או מטיל לים או לכלב של הפקר וכיוצ"ב דלית בהו משום איסור מלאכה ולא נוקמי בהשבתה של שריפה דאית בה משום מלאכה דאין זה דוחק כלל לומר דהתורה על צד הרוב מיירי ולא מיירי על צד המיעוט. אא"כ יש הכרח לזה ממק"א:

ובזה מסולק נמי מה שהקשה ספר באר אברהם אהא דאמר רבא ש"מ מדר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה דמה ראיה דאפי' תימא דס"ל כרבנן דהשבתתו בכל דבר מיהו היינו דוקא חמץ שהוא חולין אבל חמץ של תרומה טמאה לכו"ע הא בעי שריפה דוקא. א"כ מהאי טעמא א"א להשבית ביו"ט כיון דקרא בכל חמץ מיירי ואפי' בשל תרומה טמאה וכעין שכתבו התוספות דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפי' אין צריך לגחלתו וה"נ איירי בכל חמץ יע"ש. ולמה שכתבתי קושייתו לק"מ:

עוד נ"ל ראיה דא"א לומר דקרא דתשביתו בכל ענין מיירי מדאמר ר"ע דאך ביום הראשון ע"כ בערב יו"ט דאי ביו"ט ובשצריך לגחלתו א"א לומר משום דקרא בכל ענין מיירי א"כ השתא נמי דאוקמי ביו"ט הא תינח כשחל בחול דאפשר לקיים מצות תשביתו בהבערה אבל כשחל ערב יו"ט בשבת איך ישבית חמצו הא מ"ע דתשביתו ודאי אינה דוחה שבת בק"ו מיו"ט דאינו דוחה. וע"כ צ"ל דקרא דאך ביום הראשון תשביתו לאו בכל ענין מיירי אלא דוקא כשחל ערב יו"ט בחול ולא בשבת א"כ מנ"ל לר"ע דתשביתו מערב יו"ט דילמא ביו"ט ומבער בשצריך לגחלתו א"ו דגם התוס' לא קאמרו דמיירי בכל ענין היינו על צד הרוב וכמוש"ל וא"כ אי בערב יו"ט קמיירי קרא דתשביתו שפיר י"ל דמיירי ברוב השנים שחל בהן ערב יו"ט בחול. ולא מיירי כשחל בשבת שהוא צד המיעוט אבל לאוקמי הך דתשביתו ביו"ט ודוקא כשצריך לגחלתו זה הוא צד המיעוט בזה לא מיירי קרא. ועוד פלפלתי בזה בחידושי וכאן אין להאריך יותר:

תוכן העניינים

שות דברי חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה